"המוניטין מתייחס לקיומה של תדמית חיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר מאפשרת שוק של לקוחות פוטנציאליים המעוניינים ברכישתו (עניין מובי, בפס' 9). על התובע להראות כי המוצר או השירות אותו הוא מציע רכשו הכרה והוקרה בקרב הציבור, וכי ציבור הלקוחות מסוגל להבחין בין תוצרתו של התובע לבין מוצרים אחרים בשוק. בעלי הדין מביאים אסמכתאות לכאן ולכאן בנוגע לשאלה אם חיקוי המוצר מעיד, כשהוא לעצמו, על רכישת מוניטין. ואכן, קיומו של חיקוי, שאינו בעל תכלית פונקציונאלית בלבד, יכול לשמש שיקול בהוכחת המוניטין... בנסיבות מסוימות ניתן לראות בחיקוי אינדיקציה לרצון "להתעטף" במוניטין של אחר. אולם יהיו מקרים בהם נועד החיקוי לשרת מטרות אחרות, שאינן קשורות דווקא במוניטין אלא בתכונות אחרות של המוצר. לפיכך, אין החיקוי מכריע בשאלת קיומו של מוניטין, אלא הוא מהווה רק אחת האינדיקציות לכך" (ההדגשה הוספה – ד.מ.).
(ראו גם ע"א 6316/03 אילן זגגות רכב בע"מ נ' ברוך ובניו זגגות רכב בע"מ, פ"ד סב(2) 749, פסקה 6 (2007); ע"א 9568/05 שמעוני נ' "מובי" בירנבאום בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 9-8 (25.6.2007)).
94. באשר ליסוד ההטעיה, המדובר במבחן אובייקטיבי במסגרתו, כאמור, נבחן קיומו של חשש סביר לכך שצרכן יטעה וירכוש מוצר של הנתבע תוך שהוא סבור כי המדובר במוצר של התובע. למעשה, מבחן ההטעיה כולל שלושה מבחני משנה: מבחן החזות והצליל (כאשר היבט הצליל, בשונה מהיבט החזות, אינו רלוונטי לענייננו); מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות; ומבחן שאר נסיבות העניין (עניין אנג'ל, פסקאות 25-24; עניין ברילה, פסקאות 33-32).
95. מבחן החזות הוא המבחן המרכזי מבין מבחני המשנה של מבחן ההטעיה, ומטרתו השוואת החזות של שני המוצרים לצורך בחינת הדמיון והשוני ביניהם. ההשוואה מתבצעת בקווים גסים, משום שהחשש מדמיון מטעה מכוון לעין הבלתי מיומנת שהתרשמה מהמוצר ברושם ראשון, ולא לעינו של לקוח המכיר היטב את המוצרים ואינו צפוי לטעות בהם (עניין אנג'ל, פסקה 27; רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 451 (2003) (להלן: עניין טעם טבע)). מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות עניינו בבחינת משתנים אלה ביחס למוצר התובע ולמוצר הנתבע, והשפעתם על מידת הסיכון להטעיה (ע"א 1898/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ נ' קארשי אינטרנשיונל בע"מ [פורסם בנבו] (9.9.2014) (להלן: עניין מרכז המתנות)). דמיון בסוג הסחורות וסוג הלקוחות עשוי להצביע על הטעיה, אך גם עשוי להצביע על מסקנה הפוכה. כך, ככל שהמוצר יקר ואיכותי יותר וחוג הלקוחות מתוחכם יותר, כך ניטה לייחס לצרכן ערנות ויכולת הבחנה דקה בבואו לרכוש את המוצר (עניין אנג'ל, פסקה 26). מבחן שאר נסיבות העניין במסגרתו נבחנות הנסיבות הקונקרטיות הנוגעות למקרה הנדון, ככל שאלה לא נבחנו במסגרת המבחנים הקודמים (עניין מרכז המתנות, פסקה 21; טעם טבע, עמ' 453). מקובל לראות בשני המבחנים האחרונים – סוג הלקוחות וסוג הסחורות ושאר נסיבות העניין – פרמטרים המסייעים במבחן החזות, וככל שלא התקיים מבחן החזות לא יעלה בידו של התובע להוכיח עוולת גניבת עין אף בהתקיימם של שני מבחנים אלה (עניין אנג'ל, פסקה 26).