7. לענייננו רלבנטית ההגנה שמקנים דיני הנזיקין לזכויות חוזיות באמצעות העוולה של גרם הפרת חוזה. תכליתה של עוולה זו היא מתן הגנה לזכויות חוזיות מפני הכשלת מימושן, או התערבות בהן על-ידי אדם זר לחוזה (ראו: נילי כהן גרם הפרת חוזה 3 (דיני הנזיקין העוולות השונות, ג' טדסקי עורך, 1986) (להלן: נילי כהן)).
עינינו רואות כי לצורך התגבשות עוולה זו, על התובע להוכיח 5 יסודות:
(א) קיומו של חוזה מחייב;
(ב) הפרה של החוזה;
(ג) מודעות מצד הנתבע לקיומו של החוזה ולכך שפעולותיו עלולות להביא להפרתו;
(ד) גרימה – קשר סיבתי בין פעולת הנתבע להפרת החוזה;
(ה) היעדר צידוק מספיק למעשי הנתבע;
(ראו: בג"ץ 5239/11 אבנרי נ' הכנסת, [פורסם בנבו] פיסקה 41 לחוות דעתי (15.04.2015); ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4) 314, 368 (2004)).
סבורני כי בנסיבות העניין דיאליט הוכיחה במידה מספקת כי יסודות העוולה מתקיימים כאן. אפרט כעת את הטעמים שהביאוני למסקנה זו.
8. אני מסכים עם חברי, השופט ד' מינץ, כי אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה דיאליט הוכיחה במידה מספקת כי הסכם ההפצה מהווה חוזה מחייב כדין (ראו: פיסקה 47 לחוות דעתו). בהתאם לכך – הנני מגיע למסקנה כי מתקיים היסוד הראשון לעוולת גרם הפרת חוזה (האמור יוצא מנקודת הנחה שלא עלה בידי הרר להצביע על כך שתניית אי-התחרות פסולה בנסיבות, בשים לב לייחודיות הרבה של המוצרים והתחום).
9. בנוסף, אני מסכים עם חברי, השופט ד' מינץ, כי דיאליט לא הוכיחה במידה מספקת כי סהג'ננד הפרה את תניית אי-התחרות במהלך שנת 1999, והכל – מנימוקיו. ואולם, אני סבור כי דיאליט הצליחה להראות כי סהג'ננד הפרה את תניית אי-התחרות כאשר רכשה מהרר מכונות וחלקי חילוף בין השנים: 2001-2000. רכישות אלה, שדומה כי קיומן איננו שנוי במחלוקת בין הצדדים, מהוות פעילות המתחרה בעסקיה של דיאליט בתוך התקופה שננקבה בסעיף 26 להסכם ההפצה, ומשכך – הן מהוות הפרה של תניית אי-התחרות. אם כן – מתקיים גם היסוד השני לעוולת גרם הפרת חוזה. כאן המקום להעיר כי אין נפקא מינה לכך שדיאליט וסהג'ננד שמו קץ להסכם ההפצה (לכל המוקדם בדצמבר 1999 ולכל המאוחר במרץ 2000), שכן סעיף 26 להסכם קובע ממילא כי תניית אי-התחרות תיוותר בתוקף גם בשלוש השנים העוקבות לסיום הסכם ההפצה, וההנחה היא שבנסיבות תניה זו תקפה.
10. מעבר לכך, סבורני כי בנסיבות העניין הוכח גם יסוד המודעות. הדבר עולה ממכתבה של דיאליט להרר מתאריך 31.01.2000, בגדרו הופיעה התייחסות לתניית אי-התחרות ולעובדה כי הרכישות של סהג'ננד מהרר מהוות הפרה של תניה זו. מכתב זה מוכיח קיומה של ידיעה ממשית, ולכל הפחות הוא יצר אצל הרר בסיס סביר לחשד כי המכירות לסהג'ננד מביאות את האחרונה להפרת תניית אי-התחרות עם דיאליט. סבורני כי בכך די כדי ליחס להרר ידיעה קונסטרוקטיבית לכך שפעולותיו מביאות את סהג'ננד להפר את הסכם ההפצה בכל הקשור לתניית אי-התחרות. ידיעה קונסטרוקטיבית כזו מספיקה ליסוד המודעות בעוולת גרם הפרת חוזה (ראו: ע"א 8810/08 ברוש נ' יעקב פריצקר ושות' חברה לבנין חיפה בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה כה (07.11.2010)).