2. כפי שציינו חברַי, התגבשותה של עוולת גרם הפרת חוזה, מותנית בהוכחת חמשת היסודות הבאים: חוזה מחייב כדין; הפרת חוזה; גרימת הפרה ביודעין; והעדרו של צידוק מספיק (ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4) 314, 368 (2004)). אבחן להלן את התקיימותם של היסודות הללו; ראשון-ראשון, אחרון-אחרון.
3. תחילה וראש, היסוד הראשון – קיומו של חוזה מחייב. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 15.10.1997 חתמו חברת דיאליט בע"מ וסהג'ננד על הסכם להפצת מכונות לליטוש יהלומים (להלן: ההסכם). הסכם זה נכנס לתוקף והצדדים ראו עצמם מחוייבים על-פיו (סעיף 27.1 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). גם אין מחלוקת, כי הסכם זה בוטל על-ידי הצדדים, לכל המאוחר בחודש מרץ 2000 (ראו: סעיף 38 להודעת הערעור). מכאן עולה, כי במועד שבו מכר הרר 24 מכונות ליטוש לסהג'ננד (מאי 2000) – ההסכם שבין הצדדים כבר היה מבוטל. אלא שעל אף בטלותו, תניית אי-התחרות שנקבעה בסעיף 23 להסכם – הוסיפה לחול ולחייב את הצדדים. שכן, באותו סעיף נקבע במפורש, כי הוא יוסיף לחול במשך תקופת ההסכם, ולכל הפחות שלוש שנים לאחר סיומו. יתירה מזאת, סעיף 26 להסכם הוסיף והבהיר, כי הוראת סעיף 23 תמשיך לעמוד בתוקפה ולחייב את הצדדים גם לאחר סיומו, בלא כל קשר לסיבה שבגללה יגיע ההסכם לקצו:
"It is hereby clarified that the provisions of sections 23-25 shall remain full force and effect notwithstanding termination of this agreement howsoever arising".
4. נמצא, לכאורה, כי על אף שבמועד העסקה בין הרר לבין סהג'ננד ההסכם כבר נתבטל, תניית אי-התחרות עמדה על מכונה. אלא שיש לתהות, כיצד מוסיפה הוראת אי-התחרות לעמוד בתוקפה ולחייב את הצדדים, מקום שבו ההסכם בוטל על-ידם? מהיכן שואבים סעיפים 23 ו-26 את כוחם, שעה שההסכם בכללותו כבר אינו בתוקף? על כך יש להשיב, כי "ביטול חוזה בשל הפרתו אינו מפקיע את כלל החיובים שבחוזה, אלא אך ורק את החיובים הראשוניים שבו. החיובים המשניים הכלולים בחוזה נותרים בתוקף גם לאחר ההפרה וגם לאחר ביטול החוזה בידי הנפגע בעקבותיה" (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - התרופות 553 (2009)). הווה אומר, ביטולו של חוזה מוביל לביטולם של החיובים אשר נועדו להגשים את תכלית ההתקשרות בין הצדדים (חיובים 'ראשוניים'); חיובים שנועדו להסדיר את היחסים המשפטיים בעקבות ביטולו של החוזה (חיובים 'משניים') – מוסיפים לחול (על ההבחנה בין חיובים ראשוניים לחיובים משניים, ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים, כרך ד (תשע"א)). זאת ועוד, פעמים שגם חיובים שנתפסים כ'ראשוניים', יוסיפו לחול ולחייב את הצדדים בתום התקופה החוזית, ככל שהצדדים הסכימו במפורש להחילם: "ביטול החוזה כדין מביא, בדרך כלל, לפקיעתם או לסיומם של החיובים מן הסוג הראשון, ואין צד לחוזה יכול לתבוע אכיפתם. ייתכנו מקרים, בהם הצדדים מתכוונים שגם חיובים כאלה יפעלו לאחר ביטול החוזה. למשל, תנית חוזה עבודה האוסרת על העובד גילוי מידע מקצועי סודי או תניה בחוזה כאמור שעניינה איסור תחרות עם המ[ע]ביד" (ע"א 187/87 לוי נ' דויטש, פ"ד מג(3) 309, 322 (1989)).