לפנינו העלתה המערערת, טענה משפטית חדשה, שלא נטענה בערכאה דלמטה, לפיה תוצאת הסכם שאינו חוקי והוא בטל אינה אי תשלום התמורה. לטענתה המשפטית החדשה של המערערת, במקרים המתאימים רשאי בית המשפט לפסוק תמורה, גם אם ההסכם בטל עקב אי חוקיות.
כך כותבים לעניין זה המלומדים בן נון וחבקין בספרם בעמ' 329:
"כאשר לא חל שינוי חזית בערכאה הדיונית, ואחד מבעלי הדין מבקש לשנות חזית בשלב הערעור והצד שכנגד התנגד לכך במועד – ככלל ייכשל הניסיון וערכאת הערעור לא תאזין לטענה שנטענה לראשונה לפניה, המשנה מחזית הדיון שהותוותה בבית משפט קמא. לכלל זה יש חריגים: בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין להסתמך במהלך הדיון על טענה משפטית שלא טען בערכאה הדיונית, ובלבד שהיא מבוססת על המסגרת העובדתית שהוכחה בראיות למטה."
כך בענייננו, טענתה המשפטית החדשה של המערערת מבוססת על העובדות שנקבעו והוכחו בבית משפט קמא ואינה מבקשת לשנותן.
נפקות סעיף 203(א) לפקודת העיריות:
מכוח סעיף 203(א) לפקודת העיריות נדרשת חתימת מורשי חתימה על מנת שלהסכם יהיה תוקף, וזוהי לשון הסעיף:
"חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית המשפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בטענות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העירייה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש העירייה והגזבר; לא הייתה התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את העירייה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש המועצה והמזכיר, ובאין מזכיר – עובד אחר של העירייה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה."
בע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ. עיריית ירושלים (פורסם במאגרים) [פורסם בנבו] (להלן: "עניין בית הרכב") נקבע:
"תכלית דרישת הצורה שבסעיף 203 היא הבטחת שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור... מטרתה ליצור מערכת בקרה שתוודא כי הגוף הציבורי המתקשר בעסקה במשפט האזרחי נהג בזהירות הראויה ובחן את העסקה כראוי. הדרישה מקורה באינטרס הציבורי והיא משקפת רצון להבטיח את חוקיות פעולות העירייה כמו גם על זכויות תושביה ואמון הציבור בה..."
ברע"א 5210/08 רוזנבלום נ. מועצה מקומית מודיעין (פורסם במאגרים) [פורסם בנבו] (להלן: "עניין רוזנבלום") נקבע:
"... כי דרישת הצורה בסעיף 203 לפקודת העיריות היא דרישת צורה מהותית קונסטיטוטיבית ולא דרישה טכנית ראייתית."
עוד נקבע בעניין רוזנבלום כי: