פסק דין
השופט איל באומגרט
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט הבכיר מר ג'מיל נאסר), מיום 24.6.2018 בת"א 59327-03-15, [פורסם בנבו] אשר דחה תביעה כספית על סך של 371,854 ₪, שהגישה המערערת נגד המשיבות.
רקע והליכים קודמים:
2. המערערת היא חברה קבלנית העוסקת, בין היתר, בביצוע עבודות תשתית.
המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") היא חברה קבלנית העוסקת אף היא בעבודות פיתוח ותשתית. במועדים הצריכים לעניין ביצעה המשיבה עבור עיריית אלשאג'ור עבודות להנחת קו ביוב ראשי לתחנת השאיבה המצויה מזרחית לאלשאג'ור. העבודות בוצעו מכוח מכרז בו זכתה המשיבה ותמורתן אמורה הייתה להשתלם ממנהלת הביוב הארצית.
המשיבה 2, המועצה המקומית דיר אל-אסד, היא רשות מקומית.
3. באותה העת הסמכויות המוניציפליות בתחום מועצת דיר אל-אסד היו קנויות לעיריית אלשאג'ור. בחודש 10/09, בוטל איחוד המועצות המקומיות בענה, מג'ד-אל-כרום ודיר אל-אסד. סמכויות עיריית אלשאג'ור פוזרו בין המועצות האמורות לעיל.
4. המערערת הגישה תביעה כספית על סך 371,854 ₪ נגד המשיבה ונגד המועצה המקומית דיר אל – אסד, בטענה כי ביצעה עבודות שכללו סלילת דרך צפונית לחלקת אדמה השייכת למר מוחמד נעמה (להלן: "נעמה"), הנחת קו ביוב ובניית קיר תומך (להלן: "העבודות").
מועצת דיר אל- אסד נתבעה כחליפתה של עיריית אלשאג'ור אשר בינתיים פוזרה ומכוח צו הפיזור, הוטלו על מועצת דיר אל – אסד, בין היתר, חיובים בגין עבודות שבוצעו בשטחה המוניציפלי.
לטענת המערערת, היא ביצעה את העבודות עבור עיריית אלשאג'ור, בהתאם להצעת מהנדס עיריית אלשאג'ור, המהנדס בכרי (להלן: "בכרי"), כקבלן משנה של המשיבה. לשם כך, הסתמכה המערערת על מכתב מיום 12.1.09 (להלן :"המכתב"), המופנה למשיבה וחתום על ידי המהדס בכרי.
בהתאם למכתב הזמינה עיריית אלשאג'ור את ביצוע העבודות מהמשיבה וביצוען הוטל על המערערת. בתחתית המכתב מצויה התחייבות המשיבה לשלם למערערת התמורה בגין ביצוע העבודות, בתוך 60 ימים מיום אישור החשבון על ידי מנהלת הביוב הארצית.
עוד טענה המערערת, כי ביצוע העבודות היה דחוף, שכן עבודות שביצע נעמה בשטחו גרמו לקריסת קיר וגילויי קו ביוב, באופן שהיווה סכנה לתושבי האזור.
המערערת הדגישה כי ביצעה את העבודות בהסתמך על התחייבויות ומצגי המהנדס בכרי לפיהם ביצוען דחוף והיא תקבל התמורה בגינן ממנהלת הביוב הארצית באמצעות המשיבה.
עוד טענה המערערת, כי, ככל שהחשבון בגין ביצוע העבודות לא אושר על ידי מנהלת הביוב הארצית, נופל האשם לפתחן של המשיבות או מי מהן, שכן החובה לפעול לאישורו הייתה מוטלת עליהן.
5. המשיבה הכחישה את טענות המערערת כי זו שימשה קבלן משנה עבורה.
עוד טענה המשיבה, כי היא שימשה, לבקשת עיריית אלאשג'ור, "צינור" להעברת התשלומים שאמורים היו להתקבל, ככל שיתקבלו, ממנהלת הביוב הארצית, הא ותו לא. בתמורה להסכמה זו אמורה הייתה המשיבה לקבל רווח קבלני בשיעור של 17%. הלכה למעשה טענה המשיבה כי עיריית אלשאג'ור ביקשה להעמיס את מימון העבודות שלא נכללו במכרז, על מנהלת הביוב הארצית. מאחר ולא התקבלו בידי המשיבה כספים ממנהלת הביוב הארצית, בגין ביצוע העבודות, אין היא חבה בתשלום עבורן.
6. מועצת דיר אל - אסד הכחישה כל חבות תוך הפנייה לכך כי המכתב עליו שמה המערערת את יהבה, אינו עומד בדרישות סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] )להלן: "פקודת העיריות").
דהיינו, המכתב לא נחתם על ידי מורשי החתימה ומשכך הוא בטל ואין לו תוקף משפטי.
עוד טענה מועצת דיר אל – אסד, כי נוכח טענת המערערת לפיה היא שימשה קבלן משנה של המשיבה, לא מוטלת על מועצת דיר אל – אסד כל חבות.
פסק דינו של בית משפט קמא:
7. בית משפט קמא קבע כי מחומר הראיות שהוצג לפניו עולה, כי המערערת ביצעה את העבודות ולא קבלה התמורה בגינן. עם זאת, קבע בית משפט קמא, כי, על פי המכתב, עלותן המשוערת של העבודות הייתה 157,500 ₪, והמערערת לא פירטה בראיותיה, באופן מניח את הדעת, את מהות העבודות והיקפן ומדוע חרג היקף העבודות והגיע, כטענתה לסך של 371,854₪.
עוד מצא בית משפט קמא לקבוע, כי קיימת אינדיקציה לפיה, חלק מתמורת העבודה הייתה צריכה להשתלם על ידי נעמה, שכן הוא זה שהזמין את חלקן.
כמו כן, קבע בית משפט קמא, כי המערערת לא שימשה קבלן משנה של המשיבה, אלא קבלן עצמאי. לממצא עובדתי זה הגיע בית משפט קמא בהסתמך על עדות מנהל המערערת, אשר העיד כי מי שפנה אליו לצורך ביצוע העבודות היה המהנדס בכרי, לאחר שהמשיבה סירבה לבצע את העבודות, בטענה כי תנאי השטח קשים. כלומר, מאחר ולשיטת המערערת, סירבה המשיבה לבצע את העבודות נשמטה הקרקע תחת הטענה לפיה, היא ביצעה את העבודות עבור המשיבה כקבלן משנה.
חיזוק למסקנה זו מצא בית משפט קמא בכך שהפיקוח על ביצוע העבודות נעשה על ידי מנהל תשתיות מים וביוב בעיריית אלשא'גור והוא אשר גם ניהל את יומן העבודה.
8. בית משפט קמא הוסיף, כי המשיבה זכתה בשנת 2007 במכרז של מנהלת הביוב הארצית לביצוע עבודות תשתית וביוב בעיריית אלשאג'ור. הטענה כי לצורך ביצוע העבודות נדרשה פקודת שינוי שתאושר על ידי מנהלת הביוב הארצית, מחזקת את המסקנה שהעבודות לא היו כלולות במכרז בו זכתה המשיבה.
נוסף על כך, הפנה בית משפט קמא לכך שהמערערת לא הייתה כלולה ברשימת קבלני המשנה המאושרים על ידי החברה המפקחת.
יתרה מזו, המשיבה לא הייתה מעורבת בקביעת מהות והיקף העבודות. המשיבה והמערערת לא חתמו על הסכם התקשרות והמשיבה אף לא הייתה מעורבת בשלבי תכנון ובהכנת התכניות לביצוע על ידי המערערת.
9. משכך, קבע בית משפט קמא, כי אין למערערת עילת תביעה נגד המשיבה.
עוד קבע בית משפט קמא, כי הצדדים הסכימו ביניהם, כי המשיבה תסכים שההתקשרות בין המערערת ועיריית אלשאג'ור, עבור העבודות, תיעשה במסגרת חוזה המכרז, על מנת להעמיס את ההוצאות על מנהלת הביוב הארצית. מאחר ולא נערכה פקודת שינוי מתאימה, ולא הועבר למשיבה תשלום ממנהלת הביוב הארצית, לא מוטלת החובה על המשיבה להעביר את סכום כלשהו למערערת בגין העבודות. כלומר, המשיבה שימשה "צינור" להעברת הכספים.
10. אשר למערכת היחסים שבין המערערת לבין מועצת דיר אל - אסד (חליפתה של עיריית אלשאג'ור), נקבע כי גם אם העבודות אותן המועצה ביקשה מהמערערת לבצע היו דחופות ולא נכללו במכרז הקיים, היה על עיריית אלשאג'ור לפעול לפי נוהל פקודת שינוי.
11. נוסף על כך, קבע בית משפט קמא, כי למערערת ניסיון עבודה למול גופים מוניציפליים ועל כן הייתה עליה החובה לעגן את התחייבויות עיריית אלשאג'ור בהסכם בכתב ערוך כדין.
12. בהתייחס למכתב נקבע, כי בהתאם לסעיף 203(א) לפקודת העיריות, היה על מורשי החתימה של עיריית אלשאג'ור לחתום עליו. מאחר והמכתב אינו נושא חתימת מורשי החתימה, הוא אינו חוקי אין לו תוקף משפטי, ולא קמה כל חובה על מועצת דיר אל - אסד לשלם מכוחו התמורה בגין ביצוע העבודות.
13. כמו כן, נדחתה טענת המערערת כי מועצת דיר אל - אסד הינה חליפתה של עיריית אלשאג'ור.
בסופו של יום, דחה בית משפט קמא את התביעה על כל רכיביה.
טיעוני המערערת:
14. לטענת המערערת, המהנדס בכרי פנה, בשם עיריית אלשאג'ור שאיגדה בתקופה הרלבנטית את שיטחה של מועצת דיר אל – אסד, בהצעה לפיה המערערת תבצע את העבודות שביצוען היה דחוף עקב קריסת קרקע שהיוותה סכנה לתושבי האזור.
חישוב תמורת העבודות נקבע בעת ההזמנה על פי הערכה, שכן אותה עת לא ניתן היה לאמוד את היקפן באופן מדויק. על כן הוסכם, כי תמורת העבודות תשולם עם ביצוען על פי מדידה בשטח.
עוד נטען, כי תמורת העבודה תשתלם למערערת באמצעות המשיבה, שכן היא שימשה קבלן משנה שלה.
המערערת ביצעה את העבודות בפיקוח מפקח מטעם עיריית אלשאג'ור. עם סיום העבודות, נערך חשבון שהוגש למהנדס בכרי, שבדק אותו ואישר את הסכום בסך של 371,854 ₪ בצירוף מע"מ. החשבון אף אושר, לטענת המערערת, ע"י מר ארקדי, המפקח מטעם החברה אשר סיפקה את שירותי הפיקוח לעבודות שביצעה המשיבה.
15. בין המערערת, המשיבה ועיריית אלשאג'ור נחתם הסכם המעוגן במכתב, לפיו המערערת תבצע את העבודות, המשיבה תקבל רווח קבלני בעת העברת תמורתן ממנהלת הביוב הארצית ועיריית אלשאג'ור תקבל את ביצוע העבודות.
16. המערערת הסתמכה על מצגים שהוצגו לה, לפיהם העבודות נכללות במסגרת המכרז בו זכתה המשיבה, אחרת המשיבה לא הייתה מסכימה להעביר לה את תמורת העבודות מהכספים שתקבל ממנהלת הביוב הארצית. מכאן שעל משיבה ועיריית אלשאג'ור החובה, ביחד ולחוד, לשלם למערערת את תמורת העבודות.
המשיבות התרשלו בחובתן לגרום לאישור פקודת השינוי ובכך שלא פעלו להשגתו, גרמו נזקים למערערת.
17. לחלופין טוענת המערערת, כי ככל שההסכם בין הצדדים אינו עומד בגדרי סעיף 203(א) לפקודת העיריות, חל ההסדר הקבוע בסעיפים 30 ו- 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"). דהיינו, מקום בו הסכם בטל עקב אי חוקיות, רשאי בית המשפט לחייב את הצד השני בקיום התחייבותו "אם ראה שמן הצדק לעשות כן".
לטענתה, בנסיבות העניין, קיימים שיקולי צדק פרטניים כבדי משקל המחייבים את מועצת דיר אל – אסד, חליפתה של עיריית אלשאג'ור, לשלם לה את מלוא התמורה החוזית.
18. המערערת הכחישה כי קיים הסכם בינה לבין נעמה לפיו, עליו החובה לשלם לה בגין העבודות. לטענת המערערת, נעמה ועיריית אלשאג'ור חתמו על הסכם וככל שלעיריית אלשאג'ור טענות נגד נעמה עליה לפנות אליו ישירות.
טענות המשיבה:
19. לטענת המשיבה, המהנדס בכרי פנה אליה בבקשה לפיה בכוונת עיריית אלשאגור לבצע עבודות בהיקף של 157,500 ₪ באמצעות המערערת. עבודות אלה לא נכללו במכרז בו זכתה המשיבה. תפקיד המשיבה היה לשמש "צינור" בין המערערת והעירייה להעברת כספים, ככל שאלה שיתקבלו ממנהלת הביוב הארצית.
הפנייה למשיבה על ידי בכרי הייתה לאחר שהמערערת התחילה בביצוע העבודות ונועדה אך לצורך העברת התשלומים.
20. נוסף על כך טוענת, כי מעולם לא פיקחה על ביצוע העבודות ולא ידעה על ביצוען הלכה למעשה, שכן אלה היו מחוץ לתחום העבודות אותן הייתה אמורה לבצע בהתאם למכרז בו זכתה.
21. המכתב עליו מסתמכת המערערת הוא בין עיריית אלשאג'ור לבין המשיבה. נציג המערערת אינו חתום על המכתב ועל כן, המערערת אינה צד לו.
בהתאם למכתב, החובה המוטלת על המשיבה לשלם למערערת קמה, ככל שיתקבלו אצלה כספים ממנהלת הביוב הארצית. מאחר והמשיבה לא קיבלה כספים ממנהלת הביוב בגין ביצוע העבודות, לא קמה החובה לשלמם למערערת.
טענות המועצה המקומית דיר אל-אסד:
22. העבודות שביצעה המערערת הן עבודות פרטיות עבור נעמה, תושב דיר אל אסאד, ולא עבור מועצת דיר אל – אסד.
23. המערערת טענה לכל אורך ההליכים המשפטיים כי היא שימשה כקבלן משנה של המשיבה. מאחר ובית משפט קמא דחה טענה זו של המערערת ומאחר ולא נטען בבית משפט קמא על ידי המערערת דבר לעניין יריבות ישירה בינה ובין דיר אל - אסד, דין הערעור להידחות ולו מטעם זה.
24. מעדות מנהל המערערת עולה, כי הלה ידע היטב את נוהל העבודה החוקי הנדרש להתקיים בין קבלן ובין רשות מקומית. משכך, אין למערערת להלין אלא על עצמה בכך שלא חתמה על הסכם בהתאם להוראות החוק עם עיריית אלשאג'ור.
לאחר עיון בטיעוני הצדדים אציע לחברי לקבל את הערעור בחלקו. אלו הם הנימוקים:
ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא:
25. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת "התערבות של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית תעשה במקרים חריגים, שנפלה טעות בולטת בקביעתם." ראו לעניין זה ספרם של המלומדים בן-נון, הערעור האזרחי, מהדורה שלישית, בעמ' 474-475. ויודגש, התערבות ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים תתכן רק מקום בו בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית. (ספרם של המלומדים בן-נון וחבקין בעמ' 475). עוד ראו ברע"א 4957/18 מגדל הזוהר נ' רשות מקרקעי ישראל (פורסם בנבו) והאסמכתאות שם.
עיון בממצאיה וקביעותיה של הערכאה קמא אינו מצדיק התערבות. מסקנות בית משפט קמא מעוגנות היטב בחומר הראיות שהונח לפניה.
טענה משפטית שלא נטענה בערכאה הדיונית:
26. כזכור קבע בית משפט קמא, כי מאחר והמכתב לא נחתם על ידי מורשי החתימה של עיריית אלשאג'ור, הוא אינו חוקי, אין לו תוקף משפטי, והמערערת אינה זכאית לתמורה. מסקנה זו של בית משפט קמא התבססה על טיעוני מועצת דיר אל – אסד, אליהם לא התייחסה המערערת בטיעוניה.
לפנינו העלתה המערערת, טענה משפטית חדשה, שלא נטענה בערכאה דלמטה, לפיה תוצאת הסכם שאינו חוקי והוא בטל אינה אי תשלום התמורה. לטענתה המשפטית החדשה של המערערת, במקרים המתאימים רשאי בית המשפט לפסוק תמורה, גם אם ההסכם בטל עקב אי חוקיות.
כך כותבים לעניין זה המלומדים בן נון וחבקין בספרם בעמ' 329:
"כאשר לא חל שינוי חזית בערכאה הדיונית, ואחד מבעלי הדין מבקש לשנות חזית בשלב הערעור והצד שכנגד התנגד לכך במועד – ככלל ייכשל הניסיון וערכאת הערעור לא תאזין לטענה שנטענה לראשונה לפניה, המשנה מחזית הדיון שהותוותה בבית משפט קמא. לכלל זה יש חריגים: בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין להסתמך במהלך הדיון על טענה משפטית שלא טען בערכאה הדיונית, ובלבד שהיא מבוססת על המסגרת העובדתית שהוכחה בראיות למטה."
כך בענייננו, טענתה המשפטית החדשה של המערערת מבוססת על העובדות שנקבעו והוכחו בבית משפט קמא ואינה מבקשת לשנותן.
נפקות סעיף 203(א) לפקודת העיריות:
מכוח סעיף 203(א) לפקודת העיריות נדרשת חתימת מורשי חתימה על מנת שלהסכם יהיה תוקף, וזוהי לשון הסעיף:
"חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית המשפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בטענות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העירייה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש העירייה והגזבר; לא הייתה התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את העירייה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש המועצה והמזכיר, ובאין מזכיר – עובד אחר של העירייה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה."