עוד טענה המערערת, כי, ככל שהחשבון בגין ביצוע העבודות לא אושר על ידי מנהלת הביוב הארצית, נופל האשם לפתחן של המשיבות או מי מהן, שכן החובה לפעול לאישורו הייתה מוטלת עליהן.
5. המשיבה הכחישה את טענות המערערת כי זו שימשה קבלן משנה עבורה.
עוד טענה המשיבה, כי היא שימשה, לבקשת עיריית אלאשג'ור, "צינור" להעברת התשלומים שאמורים היו להתקבל, ככל שיתקבלו, ממנהלת הביוב הארצית, הא ותו לא. בתמורה להסכמה זו אמורה הייתה המשיבה לקבל רווח קבלני בשיעור של 17%. הלכה למעשה טענה המשיבה כי עיריית אלשאג'ור ביקשה להעמיס את מימון העבודות שלא נכללו במכרז, על מנהלת הביוב הארצית. מאחר ולא התקבלו בידי המשיבה כספים ממנהלת הביוב הארצית, בגין ביצוע העבודות, אין היא חבה בתשלום עבורן.
6. מועצת דיר אל - אסד הכחישה כל חבות תוך הפנייה לכך כי המכתב עליו שמה המערערת את יהבה, אינו עומד בדרישות סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] )להלן: "פקודת העיריות").
דהיינו, המכתב לא נחתם על ידי מורשי החתימה ומשכך הוא בטל ואין לו תוקף משפטי.
עוד טענה מועצת דיר אל – אסד, כי נוכח טענת המערערת לפיה היא שימשה קבלן משנה של המשיבה, לא מוטלת על מועצת דיר אל – אסד כל חבות.
פסק דינו של בית משפט קמא:
7. בית משפט קמא קבע כי מחומר הראיות שהוצג לפניו עולה, כי המערערת ביצעה את העבודות ולא קבלה התמורה בגינן. עם זאת, קבע בית משפט קמא, כי, על פי המכתב, עלותן המשוערת של העבודות הייתה 157,500 ₪, והמערערת לא פירטה בראיותיה, באופן מניח את הדעת, את מהות העבודות והיקפן ומדוע חרג היקף העבודות והגיע, כטענתה לסך של 371,854₪.
עוד מצא בית משפט קמא לקבוע, כי קיימת אינדיקציה לפיה, חלק מתמורת העבודה הייתה צריכה להשתלם על ידי נעמה, שכן הוא זה שהזמין את חלקן.
כמו כן, קבע בית משפט קמא, כי המערערת לא שימשה קבלן משנה של המשיבה, אלא קבלן עצמאי. לממצא עובדתי זה הגיע בית משפט קמא בהסתמך על עדות מנהל המערערת, אשר העיד כי מי שפנה אליו לצורך ביצוע העבודות היה המהנדס בכרי, לאחר שהמשיבה סירבה לבצע את העבודות, בטענה כי תנאי השטח קשים. כלומר, מאחר ולשיטת המערערת, סירבה המשיבה לבצע את העבודות נשמטה הקרקע תחת הטענה לפיה, היא ביצעה את העבודות עבור המשיבה כקבלן משנה.
חיזוק למסקנה זו מצא בית משפט קמא בכך שהפיקוח על ביצוע העבודות נעשה על ידי מנהל תשתיות מים וביוב בעיריית אלשא'גור והוא אשר גם ניהל את יומן העבודה.