82. לטענת התביעה, כתוצאה מההתנתקות מחברת "נורקייט" שהיתה הלקוחה המרכזית שלה למוצרי הנתבעת, נגרם לתובעת נזק כלכלי גדול.
83. מהראיות אשר הוצגו בפניי ניתן להתחקות אחר השתלשלות העניינים לפיה התובעת החלה להפיץ את "ביצי הכפר" בתחילת חודש ינואר 2016, עובר לחתימה על הסכם ההפצה מול חברת "אוסם" ועובר להודעה בדבר העלאת המחירים.
84. הוכח בפניי כי ההחלטה לעבור לשיווק מוצרי החברה המתחרה, גררה איתה פניות התובעת אל לקוחותיה להם מכרה מוצרי הנתבעת, לצורך מעבר לרכוש מוצרי הספק המתחרה. כאשר התוצאה היא שלמעט עשרה לקוחות (נספח 46 בתצהירי התובעת), עברו יחד איתה כל שאר לקוחותיה.
סבורני כי התנהלות זו של התובעת, איננה עומדת בהצהרתו של חיים "..אני שלהם והם שלנו..." (ראו דיון בסעיף 41 לעיל).
נוסף על כך שבמסגרת הסכם ההפצה, לא נכללה אפשרות של מעבר לספק מתחרה מקביל או חלופי, לא נקבעו תנאים וסעדים למקרה כזה ולא הוסכם דבר בנוגע לפנייה זו ללקוחה של זו - במקרה כגון זה.
על כן משהתובעת היא אשר יזמה העברת לקוחותיה לצרוך מוצרי "ביצי הכפר" וללא שהוכיחה הטענה בדבר החוסר במוצרי הנתבעת, אינני רואה בהתנהלות הנתבעת כ"גזל לקוחות".
קניין רוחני
85. בתמצית אנמק טעמיי לדחיית טענת התובעת לרמיסת זכויותיה במתכון:
86. סכום התביעה מבוסס על מסקנות חוות דעת רו"ח שלהב המפרטת ומכמתת הנזקים שנגרמו, לטענת התובעת, כתוצאה מהפרות הסכם, אובדן זיכיון הפצה בלעדי ואי מתן הודעה מוקדמת.
87. חוות דעת מומחה התובעת אינה מזכירה זכויות התובעת במתכון ולא כלול בה אומדן נזק בגין הפגיעה הנטענת בקניין הרוחני או שוויו.
כלומר, טענת התובעת לרמיסת זכויות הקניין הרוחני לא הוכחה כלל מעבר לטענה בעלמא ובנוסף ולא נתבע בגינה כל סעד כספי מסויים. בנוסף ולעניות דעתי, תחום זה אינו בסמכותו העניינית של בימ"ש זה.
תום לב
88. התובעת טוענת כי גזל הלקוחה חברת "נורקייט" יחד עם תשעה לקוחות נוספים (נספח 46 לתצהירי התובעת), מהווה הפרה של חובת תום הלב הקבועה בדיני החוזים, בגינה היא זכאית לפיצוי מהנתבעת.
89. דרישת תום הלב מיושמת בהתאם לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה ודרישות שניתן לדרוש בנסיבות מסוימות, אין ניתן לדרוש בנסיבות אחרות.
ראו: ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, הוצאת דין, 2005, עמ' 108-107.
90. כך קובע כב' השופט רובינשטיין במסגרת ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן (1979) בע"מ (6.2.2008) (להלן: "עניין ורור") :
"יהיו מקרים, ובית המשפט קמא סבר שהמקרה שלפנינו בא בכללם, בהם נסיבות חוסר האמון לא יאפשרו הגשמה משפטית מרחיבה לחובת תום הלב, אף אם בגדרי אנוש היינו רוצים לראות אדם בכל הגינותו ואדיבותו."