91. בנסיבות כאן, ברי כי מעבר התובעת להפצת מוצרי ספק מתחרה במקביל למוצרי הנתבעת, גרם למשבר אמון בין הצדדים. במצב זה נחלשת לטעמי, דרישת תום הלב מהנתבעת וסבורני כי במקרה כאן הנתבעת לא הפרה דרישה זו.
האם בוטל הסכם ההפצה? האם בוטל שלא כדין?
92. הסכם ההפצה לא הוגבל בזמן. אין התייחסות לזכות הדדית לביטול ההסכם בכפוף למתן הודעה עובר למועד הסיום המבוקש. מלשון הסכם ההפצה עולה כי ביטולו יהיה תוצאה של הפרת התנאים באופן המעקר את יסודותיו העסקיים, לאמור – ירידה בהיקף הרכישות ועמידה בתנאי התשלום להם התחייבה התובעת. על כך, אין חולק.
93. לטענת התובעת, דרישת הנתבעת לאישורה להודעה בדבר עליית המחירים, מהווה הודעה על סיום מיידי של הסכם ההפצה הבלעדי, ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש על פי דין.
וזו לשון ההערה שהוספה להודעה, ביום 14/3/16 (נספח 41ב' בתצהירי התובעת):
"ללא אישור חתום עד לתאריך הנ"ל - חב' אסם סחר לא תוכל לספק את מוצרי צ'אם".
94. לטענת התובעת, הודעה זו הינה הודעת הנתבעת על ביטול הסכם ההפצה אשר נכרת בין הצדדים.
95. בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ביטול חוזה טעון הודעת ביטול כתנאי למימושו ושכלולו של הביטול.
הדרישה להודעת ביטול מיועדת לקדם ערכים של הוגנות, הסתמכות, וודאות וביטחון משפטי. מטרתה העמדת הצד השני על מצבו המשפטי, זכויותיו וחובותיו ולאפשר לו לכלכל צעדיו ביעילות.
ראו: ג' שלו, "דיני חוזים – החלק הכללי" לעיל, עמ' 449-458.
96. במסגרת ת"א (מחוזי מרכז) 41514-09-12 Ltd. BP Eastern Mediterranean נ' פרנס מוטור אויל ישראל בע"מ, (24.12.2017), ערך בית המשפט דיון בטענה בעניין מקור החיוב במתן הודעה מוקדמת, ונשען בהכרעתו על האבחנה בין הסכם הפצה בבלעדיות בין ספק ומפיץ המובדל מהסכם הפצה שאינו בבלעדיות, תוך הפניה לעניין רייכר לעיל, וקבע (סעיף 73 לפסק הדין) (הדגשות שלי. ר"פ.):
"הזכות לקבל הודעה מוקדמת על כוונה לבטל חוזה הפצה, על מנת לאפשר למפיץ לכסות את הוצאותיו ולארגן את עסקיו לקראת סיום ההסכם, שמורה למפיץ הבלעדי.
בהעדר התחייבות לבלעדיות, לא מוטלת על הספק חובה לקיים קשרים עסקיים עם מפיץ מסוים, וממילא זכאי הוא בכל עת לבחור למכור את מרכולתו למפיץ אחר, או לכמה מפיצים אחרים בו זמנית [עניין רייכר, פסקה 4 לפסק דינו של הנשיא מ' שמגר]..."
97. לטענת התובעת, גם מפיץ שאין לו בלעדיות, זכאי לפיצוי חלף הודעה מוקדמת מספק או יצרן שהפר התחייבויותיו בהפרה יסודית על פי הסכם ההפצה. לדידה, כאשר מהות הקשר יוצרת אצל המפיץ אינטרס ציפייה בדבר הכנסותיו העתידיות, הוא זכאי לפיצוי בגין ניתוק הקשר, בהיעדר הודעה מוקדמת סבירה.