שלישית, כאמור לעיל, השימוש של רוכשי הזכויות בדירות הנופש בחניון הותנה ברכישה מפורשת של חניה פרטית מידי הנתבעת 1, ולפי הסכם המכר אין מדובר בחניון "ציבורי", אף לא עבור בעלי הזכויות בדירות הנופש בפרויקט. ואמנם, התובעים לא העלו טענות דומות ביחס לחניון עצמו או למחסנים ומשרדים שנמצאים בקומות המרתף, ומבחינה זו צודקות הנתבעות בטענתן כי הגדרת השטחים שבמחלוקת המצויים בקומות המרתף כרכוש משותף, שעה שחלקים אחרים של קומות אלה - לרבות החניון עצמו (ולבד ממעברים וכיו"ב) - אינם מוגדרים כרכוש משותף, תוביל לתוצאה אבסורדית.
רביעית, במהלך הדיון בפניי לא הייתה מחלוקת כי הנתבעות רשאיות למנוע מבעלי זכויות בדירות הנופש בפרויקט שאינם משלמים דמי ניהול מלהשתמש בשטחים שבמחלוקת, ואף בכך יש כדי להעיד על האופי העסקי הנפרד הברור של שטחים אלה.
25. חיזוק נוסף למסקנה אליה הגעתי מצוי בעובדה כי מטרת חכירת הקרקע בידי הנתבעת 1 הינה "מלונות ו/או מלונות דירות ו/או יח' נופ[ש]", כמו גם הצהרת רוכשי דירות הנופש בסעיף 7.2.2 להסכם המכר כי "הממכר ישמש למטרת דירת נופש".
במלים אחרות, אף לפי תכליתו של הפרויקט וידיעתם המוקדמת והסכמתם של התובעים לתכלית זו, קשה לקבל את "פליאתם" כי בפרויקט מסוג זה קיימים "שימושים מעורבים" ונבנו בו בין היתר ספא, מכון כושר, בריכה וקפיטריה הפתוחים לציבור (וזאת על אף ההסכמה לרשום את הפרויקט כבית משותף). ראו גם סעיף 21.1 להסכם המכר, לפיו "ייעוד יחידותיהם של הבניינים לדירות נופש. אין באמור לעיל [למנוע] בעד המוכרת לייעד שטחים בת[ח]ום הבניינים או בת[ח]ום המגרש ל[ה]קמה של בריכת שחיה, מכון כושר, וכדומה, כמקובל בפרויקטים יוקרתיים"; כמו גם את ההסכמה בסעיף 18.1 להסכם המכר, שכבר צוטט פעמיים לעיל, לפיה החניון והשירותים האחרים בקומות המרתף יכול וישרתו גם צדדים שלישיים.
השוו לעע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית ואח' נ' החברה להגנת הטבע ואח' (7.12.2006), בפסקה 79, בו נקבע כי:
...את המונח "דירות נופש" יש לפרש הן על-פי הניסוח המילולי והן על-פי התכלית - הסובייקטיבית והאובייקטיבית כאחת - כדירות שנועדו לשימוש ציבורי למטרות נופש. שימוש זה שולל מגורים רגילים דרך קבע במיתחם. זוהי התכלית הבסיסית העומדת ברקע השימוש בחופי הים כאזורים המיועדים לתועלת הציבור מכוח הדין, וכך נובע ממטרות תמ"א 13 בדבר שטחי החוף, ותכניות המתאר והתכניות המפורטות השונות המתיישבות ומשתלבות עימה. שימוש בדירות לצורכי מגורים רגילים אינו עולה בקנה אחד עם הגדרת האזור לצרכי תיירות ונופש ועם הגדרתן של הדירות כ"דירות נופש".