28. אני ערה לטענת התובעים כי עובר לפתיחת הליך משפטי זה, הנתבעות מעולם לא העלו את הטענה כי קומות המרתף כלל אינן מהוות רכוש משותף וכי הן נותרו בחכירת הנתבעת 1 ובהחזקתה. אני אף ערה לטענה לפיה העובדה כי הנתבעות גבו מבעלי הזכויות בדירות הנופש "דמי ניהול" או "מיסי ועד בית" ולא "דמי חבר" או "דמי מנוי" מעידה אף היא כי הנתבעות עצמן התייחסו לשטחים שבמחלוקת כרכוש משותף בבית משותף ולא כרכוש פרטי. כמו כן אני ערה לטענות התובעים (שלא הוכחו בפניי כדבעי), לפיהן מן המצגים של הנתבעת 1 בעת מכירת הזכויות לדיירים (בין אם בעלוני שיווק ובין אם בשיחות מכירה) ניתן היה להבין כי השטחים שבמחלוקת מהווים חלק מן הרכוש המשותף.
ברם, כאמור, הסכם המכר בעניין זה הינו ברור לחלוטין ואין בטענות אלה של התובעים - אף אם יוכחו כנכונות (ואינני נדרשת לקבוע ממצא כלשהו בעניין זה) – כדי לגרוע מתוקפו הקנייני של הסכם המכר.
כמו כן אני ערה ללשונו של סעיף 1.7 למפרט הטכני, בו נאמר כי "בבניין אין דירות שלא למגורים" – אמירה הסותרת לכאורה את טענת הנתבעות לפיה השטחים שבמחלוקת מהווים "דירות". ברם, אני סבורה כי במקרה זה לשונו של סעיף זה במפרט הטכני התייחסה לדירות כמקובל בלשון פשוטה, ולא ל"דירות" מכוח הגדרות חוק המקרקעין. על כל פנים, אף אם מדובר בניסוח בעייתי הרי שאין בכוחו לגבור על המאפיינים הפיזיים של השטחים שבמחלוקת ועל הייעוד הנפרד שלהם כפי שנקבע בהסכם המכר והוכח בפניי.
29. אשר לסעיף 2.3 להסכם הניהול, הרי שאני סבורה כי אין בסעיף זה כדי לקבוע כי השטחים שבמחלוקת נכללים ברכוש המשותף של הבית המשותף.
ראשית, ברי כי הסכם ניהול אינו יכול לקבוע את הרכוש המשותף בבית משותף. כך, למשל, אין ספק כי אילו הייתה נשמעת טענה הפוכה מצד הנתבעות (היינו כי הסכם הניהול הוציא שטח כלשהו מן הרכוש המשותף), הייתה טענה זו נדחית מכל וכל על-ידי התובעים, אשר הקדישו חלק ניכר מסיכומיהם להסבר כיצד ניתן להוציא שטחים מן הרכוש המשותף והדגישו עד כמה יש להקפיד על דרך זו ועליה בלבד.
שנית, כאמור לעיל, אין חולק כי לשטחים שבמחלוקת מאפיינים של רכוש משותף ומבחינה זו הסכם הניהול אינו מוסיף מאומה לטענה זו, עמה התמודדתי כבר לעיל.
שלישית, על כל פנים, מנסחי הסכם הניהול דייקו בלשונם עת כינו את השטחים המופיעים בו כ"מרכיבי הפרויקט המשותפים" ולא כ"רכוש משותף". כוונת הצדדים להסכם הניהול הייתה אפוא להתייחס בהסכם זה לשטחים המצויים בשימוש משותף של מחזיקי דירות הנופש, ללא קשר להיבט המשפטי-קנייני של שטחים אלה. מבחינה זו מחזק דווקא הסכם הניהול את האופי "המעורב" של השימוש בשטחים שבמחלוקת, עליו עמדתי לעיל.