12. במבוא להסכם המכר הצהירה הנתבעת 1 כי על-פי תכניות בניין העיר החלות במקום, ניתן לבנות במסגרת הפרויקט "מבנה אחד הכולל חמישה בניינים ובהם דירות נופש ושטחים נוספים". בסעיף 18 להסכם המכר התחייבה הנתבעת 1 "לפעול לשם רישומם של הבניינים כבית משותף בלשכת רישום המקרקעין וזאת בין כבית משותף אחד ובין כמספר בתים משותפים, הכול על פי שיקול דעתה של המוכרת (הנתבעת 1 – א.ל.ע.) והנחיות רשויות הרישום המוסמכות".
יצוין כי לטענת הנתבעות - שלא נסתרה - בפועל אכן נבנו בפרויקט חמישה בניינים, שלכל אחד מהם לובי ומעלית נפרדים, כאשר רק החניון משותף לכל הבניינים.
יודגש כי נכון להיום רישום הפרויקט כבית משותף (או כבתים משותפים) טרם הושלם. מבחינה זו אין זאת מן הנמנע כי היה מקום לקבל את טענת הנתבעות לפיה, למעשה, התביעה שהוגשה - כפי שהוגשה - הינה תביעה מוקדמת מדי ואולי אף תיאורטית, שהרי הרכוש המשותף טרם נרשם. לעניין זה חשיבות, בין היתר, הואיל והשטחים שבמחלוקת - כמו גם הרכוש המשותף כולו - כלל לא זוהו בפניי בצורה מדויקת (למשל באמצעות הצגת תשריט) ובאופן בו הם יירשמו בסופו של יום במרשם המקרקעין, ואף להסכמי המכר צורפו תכניות כלליות וסכמתיות בלבד של הבניינים (נספח ב' להסכם המכר).
אף-על-פי-כן, אתעלם מטענה זו ולמעשה יש להתייחס לתביעה שבפניי כמעין תביעה לסעד הצהרתי צופה פני עתיד, אשר עשויה להשפיע על אופן רישום הפרויקט כבית משותף בעתיד. בהקשר זה תצוין ההתחייבות הנ"ל של הנתבעת 1 בהסכם לפעול לרישום הפרויקט כבית משותף וכן העובדה כי הנתבעות לא חלקו על כך שהפרויקט אמור להירשם כבית משותף, כך שיש לבחנו באספקלריה זו, על אף שטרם נרשם כך. השוו גם לע"א 1781/13 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' כהן ואח' (15.7.2015), בפסקה 5 לפסק-דינו של כבוד השופט י' עמית, בה נכתב בין היתר כי "כעניין שבמדיניות משפטית, אני סבור כי יש לצמצם ככל שניתן את הפער בין בית משותף שנרשם, לבין בית משותף הראוי להירשם כבית משותף, אך טרם נרשם".
13. אשר לשטחים שבמחלוקת, הרי שלטענת הנתבעות - שלא נסתרה - שטחים אלה ממוקמים באחת מקומות המרתף של הפרויקט (קומה מינוס 1), היא אחת מקומות החניון שבפרויקט (להלן: "קומות המרתף"). עוד טענו הנתבעות כי בנייתם של השטחים שבמחלוקת הסתיימה בשנים 2008-2007.
כמו כן הביאו הנתבעות ראיות בנוגע להיבטים "הפיזיים" של השטחים שבמחלוקת, אשר יפורטו להלן.