מר קולומבו הוסיף והעיד כי הוא ומר קואגליה מצאו לנכון להגיע לארץ ולהיפגש עם מר מבה בחודש נובמבר 2016, על מנת להסביר לתובעת מדוע החליטו לנקוט באסטרטגיה עסקית שונה, וזאת: " על בסיס הכבוד שייחסנו להתנהלות התובעת בעבר" (ראה עדותו בעמוד 65 שורות 34-35 לפרוטוקול הדיון).
כל זאת, הגם כי בעניינו של סוכן אחר של הנתבעת בישראל, ניתנה על ידם הודעה בכתב על הפסקת ההתקשרות, מבלי שנערכה עם אותו סוכן פגישה דומה לזו שנערכה עם מנהל התובעת (ראה עמוד 64 שורות 25-30 לפרוטוקול הדיון).
68. על האמור יש להוסיף ולהזכיר כי על אף היעדרו של הסכם בכתב המקנה לתובעת בלעדיות להפצה ומכירה של מוצרי הנתבעת, הוקנתה לה אותה בלעדיות, ביחס לחלק מהמוצרים, בפועל. מעדויות התביעה עלה כי במהלך השנים הפיקה התובעת רווח מכוחה של אותה פעילות משותפת.
69. במסגרת התביעה נטען כי שיווק ומכירת מוצרי הנתבעות היווה את נתח הפעילות המרכזי והמשמעותי ביותר של התובעת (ר' סעיף 46 לכתב התביעה).
מר מבה העיד כי:
"קנסון ומכירותיה בישראל היו מצוינים" (ראה עמוד 55 שורה 12 לפרוטוקול הדיון).
מעדותו עלה כי פעילות התובעת עם הנתבעות, היא זו אשר הניבה לתובעת את הרווחים ואת האפשרות להמשך אחזקת התובעת בצורה ראויה, עד כי הפסקת ההתקשרות בין הצדדים הביאה לקריסת פעילותה הכוללת של התובעת, או כדבריו:
"... אני רואה שהפעילות בלי 2 חברות הייבוא שמניבות לי גם את הרווח וגם את אחזקת החברה בצורה נאותה, אין לי פתרון אחר. גם עם מה שהיה לי בנוסף, זה גדע לי את העסק" (עמוד 53 שורות 26-28 לפרוטוקול הדיון).
70. מעדותו של מר מבה עלה, כי התובעת אינה זו אשר יצרה את ההתקשרות עם הנתבעות והביאה אותן ארצה:
"אפתיע אותך – את קנסון הביאו לארץ עוד הרבה לפני שאסנת ואני הבאנו את מוצרי האמנות לארץ. זאת על ידי חברת קרביץ ירושלים... זאת היתה ההתחלה בארץ של קנסון. משקמה חברת האמנות, הכנסנו את שאר הדברים... לעניין DR – את הקשר הראשוני עשה שותף של חמי שהיה השותף שלו בקרביץ חיפה ואשתו דורית, הם קיבלו לארץ לקרביץ את הייצוג של DR. ההסכם היה שהם מביאים את הסחורה עבור החנויות שלהם לחיפה ואסנת מטפלת בשאר החנויות בארץ בתל אביב בייבוא משותף... אז אני לא הייתי צריך לנסוע לחו"ל. ומשם זה התחיל. משם זה המשיך" (ראה עדותו בעמ' 34 שורות 33-34 ועמוד 35 שורות 1-3 וכן בעמוד 32 שורות 24-30 לפרוטוקול הדיון).
לנתון זה יכול ותהא משמעות שעה שבית המשפט נדרש, בין היתר, לבחון את סוגיית השקעותיו של מפיץ, ועלות הבאת המוצרים או המותגים לארץ.
71. באשר להוצאות השיווק והפרסום עלה מתוך עדויות התביעה כי התובעת לא השקיעה בשנים שקדמו לסיום ההתקשרות בין הצדדים בפרסום או שיווק, לא הפיקה קטלוגים או תערוכות, עבדה עם סוכן שטח בודד (מעבר לבעלי השליטה), ולא ניסתה לשווק עצמה (ראה עמוד 48 שורה 31 – עמוד 49 ש' 21 ושורות 32-34 לפרוטוקול הדיון).
72. כן עלה מעדותו של מר מבה כי משך השנים, בין שנת 1985 ועד שנת 2015, לא חל כמעט, כל שינוי בפעילות התובעת, למעט התווספותן של כ-שלוש סוכנויות, החל משנת 2007 ואילך (ראה עמוד 32 שורה 33 – עמוד 33 שורה 10 לפרוטוקול הדיון).
מאותה עדות עלה כי התובעת לא ניסתה להרחיב את תחומי פעילותה, להתקשר עם סוכנויות נוספות וכיוצא באלו, אלא הסתפקה "במה שיש" (ראה עדות מר מבה בעמודים 39-40 לפרוטוקול הדיון).
73. מעדותו של רואה החשבון של התובעת, רו"ח סומך, בהסתמך על הדוחות הכספיים, עלה כי לתובעת לא היו כלל הוצאות פרסום בשנים 2015, 2016 ו- 2017 (ראה עדותו בעמוד 19 שורות 20-22 ובעמוד 20 שורות 22-23 לפרוטוקול הדיון).
74. רו"ח סומך לא יכול היה לבודד מתוך הדוחות הכספיים את הוצאות השיווק של התובעת, אך מעדותו עלה, כי מרבית הוצאותיה נבעו משכר עבודה והוצאות נלוות, אחזקת רכב, דמי שכירות ואחזקה של מחסן ומשרדים וייעוץ מקצועי (ראה עדותו בעמוד 19 שורה 31 – עמוד 20 שורה 14 לפרוטוקול הדיון).
75. כן עלה מעדותו כי בין השנים 2015 ל- 2016 חלה ירידה של כ-20% ברווחיות התובעת (ראה עמוד 18 שורות 11-15 לפרוטוקול הדיון).
76. מר קולומבו, המצהיר מטעם הנתבעות, העיד כי לנתבעות הייתה צפייה לביצוען של השקעות לקידום ושיפור המותג, להצגתה של תכנית עסקית למספר שנים, ולגידול במוצרים שייובאו לארץ (לא רק מבחינת היקף המכירות אלא אף מבחינת סוג המוצרים הנמכרים) - אך כל אלו לא התרחשו (רעה עמוד 62 שורות 1-9 לפרוטוקול הדיון).