מנרב בסיכומי התשובה מטעמה טוענת כי עובדי שינדלר עבדו במתחם עד סוף שנת 2004 לכל הפחות; וכי פרשנות רש"ת להוראות ההסכם אינה נכונה – אחריותה של מנרב נסובה על נזקים הנגרמים לעבודותיה ובאחריותה להגן על העבודות שהיא ביצעה ולא של קבלנים אחרים ובדומה חובותיה של מנרב היה לתעד את העבודות שהיא ביצעה (וזאת היא אכן עשתה) ולא את כלל העבודות שמתבצעות במתחם האוירי (ס' 781 לסיכומי התשובה).
אין מחלוקת על כך שנגרם נזק ומנרב גם אינה חולקת על גובה הנזק.
הטענה המרכזית אותה העלתה מנרב במסגרת הודעתה על תביעה היא כי :
"Each contractor is responsible to protect its work until it is handed over to the client. The PMF should check if Schindler performed it's obligation to protect it's equipment before issuing backcharge to Minrav"
טענה עובדתית זו של מנרב, לפיה כל קבלן מחוייב להגן על עבודתו עד למסירתה למזמין (רש"ת) לא הוכחשה ע"י רש"ת בסיכומיה. רש"ת בסיכומיה מתמודדת איתה בטענה עובדתית לפיה שינדלר סיימה את כלל עבודות התקנת הדרגנועים במבנה האווירי בחודש מאי 2002 והנזק נגרם בתאריך 24.5.04 או בסמוך לכך ( ס' 1183 לסיכומי רש"ת ) ובהפנייה לסעיפים שונים ממסמכי ההסכם (ה SOW ) מהם לומדת היא כי על מנרב כקבלן הממונה של המבנה האווירי היתה מוטלת החובה לנקוט באמצעי הגנה מתאימים להגן על כל העבודות של כל הקבלנים (ס' 1185 לסיכומי רש"ת).
מבחינת הראיות שהביאו הצדדים נחה דעתי כי רש"ת לא הוכיחה את טענותיה אלו ברמה המצדיקה הטלת אחריות על מנרב בגין הנזק בעקבותיו הושת עליה החיוב, ולפיכך חיוב זה לא היה מוצדק:
א. מהמסמכים שצירפה רש"ת ( העתק דו"ח יולי של בקרת לוחות זמנים שצורף כנספח 181 לסיכומיה) עולה כי התקנת הדרגנועים במבנה האווירי אכן הסתיימה בחודש מאי 2002 אך לא נאמר במסמך כי עבודת שינדלר במתחם הסתיימה באותה העת. לפי הדו"ח הנ"ל עולה כי המבחנים והביקורות של שינדלר על הדרגנועים שהתקינה במתחם תוכננו להתחיל רק בחודש יולי 2002 (ס' 10.3 למסמך). מדרישת התשלום שהגישה שנדלר לרש"ת בגין הנזק לדרגנוע (נספח 182 לסיכומי רש"ת) עולה כי הוא הוגש במסגרת סיום הביקורת של שינדלר על עבודותיה ( שלב שהוגדר כ:Punchlist substantial completion"" ) כך שנראה כי עבודת שינדלר במתחם אכן לא נמסרה למזמין בעת קרות הנזק (דרישת התשלום בגין הנזק היא מיום 24.5.04 ). רש"ת כאמור לא הכחישה את טענת מנרב לפיה הייתה קיימת חובה חוזית לשינדלר להגן על עבודתה עד שלב המסירה ולגבי מנרב טענה רש"ת כי חובתה היא להגן על עבודותיה עד לשלב המסירה (ראו לדוגמא טענות רש"ת בנוגע לדרישת תשלום מס' 230 שעסקה בכיסויי הניילון לשטחים בס' 221 לסיכומיה).