ב. רש"ת טוענת כי הוראת סעיף 16.1 לתנאים הכלליים (שפורטה בעמ' 158 לנספחי תצהיר אטשטיין) מטילה על מנרב אחריות "לשאת בכל סיכון, לכל סוג של נזק, אשר עשוי להיגרם מכל סיבה שהיא, לעבודות במבנה האווירי, וזאת עד למועד קבלת אישור למבנה האווירי כולו" (ס' 1187 לסיכומיה).
עיון בסעיף מגלה כי הוא עוסק באחריות הקבלן (בענייננו מנרב) לעבודה:
"Contractor's responsibility for the work"
והוא אמנם מטיל אחריות רחבה למדי על הקבלן בדומה לתיאור של רש"ת, אך אינו מגדיר את היקף תחולת האחריות לפי שטח גאוגרפי ("לעבודות במבנה האווירי") כטענת רש"ת אלא משתמש במונח WORK בלבד כשמונח זה מוגדר בסעיף ההגדרות בתנאים הכללים ( נספח ה' לתביעה בעמ' 270) במתייחס לעבודת הקבלן עצמו שהוגדרה בתכולת העבודה שלו. יצויין כי בסעיף ההגדרות קיים מונח אחר לכלול את עבודות כל הקבלנים והוא WORKS:
"Works" means the works to be completed by all the contractors for all the project"
מן המקובץ עולה כי הסעיף המדובר עוסק באחריות מנרב לנזקים הנגרמים לעבודותיה ומטיל על מנרב אל האחריות להגן על העבודה שביצעה – אך לא מטיל על מנרב אחריות לנזקים הנגרמים לעבודות של קבלנים אחרים (בענייננו שינדלר) יהא הגורם אשר גרם להם אשר יהא (כפי שמפרשת רש"ת את הסעיף).
לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת מנרב.
140/1 CRN– הפחתת סכום של 19,950 ₪ בגין ניקוי ברגי עיגון הנמצאים בבסיס הבטון עבור השרוולים לעלייה למטוס.
במסגרת ההודעה על תביעה שהגישה מנרב בעקבות החיוב ( צורפה כנספח 29ה' לסיכומיה) טענה מנרב כי ברגי העיגון נמצאים מחוץ לתחום העבודות שלה ; כי הברגים הורכבו ע"י חברת שפיר והיו באחריותה, כוסו בבטון ע"י עובדיה שלה וכי אין באחריותה להגן על עבודות של קבלנים אחרים המצויים מחוץ לתכולת עבודתה.
רש"ת טוענת בסיכומיה כי ממסמך ההנמקה שערכה חברת הניהול בזמן אמת אשר מהווה חלק מהוראות העבודה שיצאה בהקשר זה (עמ' 2 לנספח 186 לסיכומי רש"ת) עולה כי בשל עבודות הבטון שמנרב ביצעה באזור כוסו הברגים בבטון והיה הכרח לנקותם.
מנרב בסיכומי התשובה מטעמה טוענת כי ברגי עיגון נחשפים לבטון בדרך כלל בעת ביצוע כלונסאות, אלו בוצעו ע"י שפיר במתחם, ולכן גרסתה כי ברגי העיגון התכסו בבטון עקב עבודותיה של שפיר עצמה שלא הגנה עליהם מתיישבת עם השכל הישר ועם הנסיבות. מכתב ההנמקה מטעם חברת הניהול נעדר משקל ראייתי ואינו כולל בדל הוכחה אלא מסתכם בקביעה שרירותית ולכן אינו מהווה אסמכתא מהימנה לחיוב.