לאחר עיון בראיות הצדדים נחה דעתי כי רש"ת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ממנה לצורך השתת החיוב המדובר על מנרב.
עסקינן במחלוקת עובדתית בשאלה מי גרם לנזק לאותם ברגי עיגון (שהבטון שנשפך עליהם הצריך את ניקויים).
במכתב ההנמקה מאת חברת הניהול , מיום 2.6.02, נאמר כי פסולת הבטון נשפכה על אותם ברגי עיגון ע"י מנרב במהלך עבודתה באזור השער.
מדובר בטענה עובדתית של חברת הניהול כאשר מול גרסתה זו הציגה מנרב גרסה אחרת: לטענתה, במסגרת הודעתה על תביעה, ברגי העיגון הותקנו ע"י שפיר טרם כניסתה של מנרב לפרוייקט וכבר אז היו מכוסים באותה פסולת בטון.
אין חולק כי ברגי העיגון המדוברים לא היו במתחם הטרמינל האווירי בו עבדה מנרב (אלא מחוצה לו). אין חולק כי לא מדובר במתחם שהיה על מנרב חובה לתעד אותו וכי הפיקוח על עבודת שפיר לא היה באחריותה. בהנחה כי ברגי העיגון הותקנו ע"י שפיר טרם כניסתה של מנרב לפרוייקט (כטענת מנרב שלא נסתרה) יכלה רש"ת לתמוך בגרסת חברת הניהול ולסתור בנקל את גרסת מנרב בהגשת ראיות מתאימות – תיעוד עבודת שפיר במתחם עובר לכניסת מנרב לפרוייקט או לחילופין אישור מפקח על עבודת שפיר במתחם שיעיד כי לא נמצא אז דופי בעבודה והברגים לא היו מכוסים בפסולת בטון. ראיות אלו לא סופקו ונותרנו במצב של גרסה מול גרסה. לאור קביעתי כי נטל ההוכחה להצדקת חיוב מנרב בגין נזקים שלכאורה גרמה מוטל על רש"ת – הרי שרש"ת לא עמדה בנטל במקרה הזה.
לאור כל האמור לעיל, המחלוקת בנוגע לחיוב זה מוכרעת לטובת מנרב.
635798 CRN– הפחתת סכום של 18,992 ₪ בגין אי אספקת חשמל זמני לחברת המעליות "חרות". אין חולק כי חובתה של מנרב הייתה לספק לחרות את החשמל הזמני ולשאת בעלותו. חרות חיברה את עצמה לחשמל הזמני שסיפקה מנרב באמצעיה שלה ורש"ת נעתרה לדרישת תשלום מטעמה (של חרות) בגין התשתית שנדרשה ממנה לשם כך (בערכי חוזה מנרב) והפחיתה סכום זה ממנרב. מנרב, במסגרת ההודעה על תביעה שהגישה, טענה כי חיוב זה נעשה שלא כדין.
לטענת מנרב בסיכומיה, רש"ת לא הציגה כל הוכחה לניסיונות לתיאום העבודה בין חרות למנרב ובדיקה שביצעה מנרב מול נציג חרות העלתה כי חרות כלל לא הגישה בקשה מפורטת בנוגע לקבלת אספקת החשמל אלא רק ביקשה מידע בלבד בנוגע לחשמל זמני ולא ביקשה ממנרב לבצע כל עבודה בעניין.
רש"ת בסיכומיה טוענת שיש לדחות את טענות מנרב ממספר טעמים: מנרב הייתה אחראית לתאם בין העבודות של כלל הקבלנים ולפיכך גם אם חירות לא פנתה למנרב לצורך אספקת החשמל על מנרב היה לפנות אליה בעניין; בניגוד לטענת מנרב, בתאריך 3.3.02 העבירה חרות למנרב "בקשה סדורה" לחבור לרשת החשמל הזמנית, אשר כללה רשימה מפורטת של האמפר הנדרש ותאריכי אספקתו ומנרב אישרה את קבלת הבקשה בזמן אמת בחתימתה; בסופו של יום מנרב לא ביצעה את העבודה שהיה עליה לבצע וחירות ביצעה אותה ולכן רש"ת נאלצה לשלם לה ואין סיבה או הצדקה שרש"ת תשלם עבור אותה עבודה פעמיים.
מנרב בסיכומי התשובה מטעמה דוחה את טענות רש"ת וטוענת כי חרות לא עדכנה אותה בדבר צרכי פריסת התשתית שלה ולא ביקשה זאת ולכן לא ביצעה זאת עבורה כפי שביצעה עבור קבלנים אחרים. עוד טוענת מנרב כי גם לרש"ת היה ברור כי חרות צריכה לבקש את החשמל ממנה וכי היא לא צריכה "לרדוף" אחריה.