מנרב טוענת בסיכומי התשובה מטעמה כי מדובר בעבודה נוספת שלא תוכננה בהסכם המקורי ושאין לה רכיב זהה בכתב הכמויות ובסיטואציה כזו "קובע ההסכם מפורשות כי יש לתמחר את העבודה הנוספת "פרו-ראטה" , כלומר: בהתבסס אמנם על רכיב דומה אך לא זהה המופיע בכתב הכמויות, אך תוך התאמתו לעבודה שנעשתה בפועל, מבחינת אופיה, מורכבותה ועלויותיה" ו"זו בדיוק משמעותו של סעיף 3.1B וזה ההבדל שבינו ובין סעיף 3.1A העוסק בעבודה נוספת שיש לה רכיב זהה ומפורש בכתב הכמויות " (ס' 209-210 לסיכומי מנרב). עוד טוענת מנרב בסיכומי התשובה מטעמה כי "רש"ת אינה חולקת על כך שהסעיף הרלוונטי לעבודה בה עסקינן הוא סעיף 3.1 B וכי אין רכיב זהה בכתב הכמויות לעבודה שלפנינו. משמעות הדבר, כי יש לבנות תמחור חדש לעבודה זו, על בסיס רכיב דומה בכתב הכמויות אך תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות בכדי שהתמחור ישקף את מורכבות העבודה ועלויותיה. קל וחומר, כאשר עלויות חומרי הגלם התייקרו באופן כה דרמטי וקיצוני שלא ניתן היה לצפותו" (ס' 211 לסיכומיה).
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בהקשר זה גרסת רש"ת עדיפה בעיני על פני גרסת מנרב. אבהיר:
ראשית, אין מחלוקת כי החוזה כולל מנגנון לחישוב ההתייקרויות ממועד כריתת החוזה, על דרך של הצמדת 65% מהתשלום החוזי למדד תשומות הבנייה, ו-35% מהתשלום החוזי לשער הדולר. המנגנון נקבע תחילה בסעיף 7.3 להסכם הבנייה, ולאחר מכן עודכן במסגרת תיקון מס' 11 למסמכי המכרז. על פני הדברים, ולאור האמור בסעיף זה, המנגנון נועד לפצות את מנרב בין השאר על ההתייקרויות שחלו בחומרי הגלם או בשער המטבע מאז כריתת החוזה (העמודים הרלוונטים צורפו כנספח 53 לסיכומי רש"ת). מנרב לא סיפקה התייחסות עניינית לטענת רש"ת בעניין זה ונראה כי היענות לדרישתה, בד בבד עם קיומו של המנגנון האמור, תביא לכפל תשלום.
שנית, אני מתקשה להבין את ההיגיון מאחורי ההבחנה של מנרב והסברה כי בגלל שמדובר בעבודה שאין לה רכיב זהה בכתב הכמויות אז התמחור "פרו ראטה" בגינה נועד גם לשפות אותה בגין התייקרות חומר הגלם וכי "זו בדיוק משמעותו של סעיף 3.1 B וזהו ההבדל שבינו ובין סעיף A 3.1 העוסק בעבודה נוספת שיש לה רכיב זהה ומפורש בכתב הכמויות" (ס' 210 לסיכומי התשובה מטעם מנרב) וכי "בדיוק למצב כזה נקבע בהסכם הספציפי שבין הצדדים מנגנון תמחור המבצע התאמה בין רכיב דומה אך לא זהה המופיע בכתב הכמויות לבין אופי העבודה ועלויותיה" (ס' 214 לסיכומי התשובה מטעמה).
כזכור, סעיף 3.1 בפרק 3-4 לדרישות הכלליות מסדיר כיצד תתומחר עבודה נוספת הכלולה בפקודת השינויים. בהתאם להוראותיו יש לבדוק תחילה את כתב הכמויות ולראות האם יש רכיב זהה או דומה לרכיב השינוי. כאשר יש רכיב זהה, המחיר יהיה על פי המחיר הנקוב בכתב הכמויות (ס"'ק A) כאשר הרכיב הוא דומה, קובע ההסכם (בס"ק B ) כי יש לערוך חישוב בהתבסס על המחיר בכתב הכמויות, אשר אמור לשמש כבסיס החישוב ("פרו רטה"). לדידי גם מקום בו קיימת זכות לתמחור פרו רטה לפי ס"ק B תמחור זה כלל לא אמור לקחת בחשבון התייקרות שחלה בחומר הגלם ולא נועדה לשפות את הקבלן בגין אותה התייקרות. לא זו מטרת התמחור "פרו רטה" הנקובה בס"ק B.
טול מקרה בו קיים במסגרת כתב הכמויות בהסכם רכיב שעניינו דלת פלדה במשקל טון. אין מחלוקת כי אם ניתנה פקודת שינויים ועל הקבלן להוסיף ולבנות 10 דלתות נוספות זהות אז התשלום שהוא יקבלם בגינם הוא התשלום החוזי ואין בלתו (לפי ס"ק A). אם לעומת זאת התבקש לבנות דלת פלדה נוספת בודדת אחת עם עיטור מסויים זו תתומחר כבר פרו רטה לאותו רכיב (לפי ס"ק B ). אם כוונת הצדדים בסעיף זה הייתה לשפות את הקבלן גם בגין התייקרויות בחומרי הגלם שהתרחשו מאז כריתת ההסכם מצופה היה לראות התייחסות דומה לתמחור פרו רטה לפחות בכל הנוגע לעלויות חומר הגלם גם בס"ק A (שמכוחו כאמור ולפי דוגמא זו ניתן לחייב את הקבלן לבנות גם עוד 10 דלתות זהות במשקל 10 טון בסה"כ לפי המחיר החוזי הבסיסי) ולא רק בס"ק B (שחל רק כאשר מדובר בעבודה דומה אך לא זהה) .
שלישית, טענות מנרב כי ההתייקרות בעלות חומר הגלם הייתה "באופן כה דרמטי וקיצוני שלא ניתן היה לצפותו" ( הדגשות שלי 'שש'. ס' 211 וס' 216 לסיכומי התשובה מטעם מנרב) היא טענה חדשה שלא בא זכרה בסיכומים הראשיים אלא רק בסיכומי התשובה. בנסיבות אלו, איני נותן לה כל משקל.