לגבי פריט אחד בדרישת התשלום אני דוחה את טענות מנרב באופן מלא. מדובר בפריט מס' 8 בטבלה שעניינו תמחור שכירות פיגומים לתקופה בת 4 חודשים במהלכה לא היו בשימוש בשל הוראת רש"ת על הפסקת עבודה. המחלוקת לגבי רכיב זה חורגת באופן קיצוני למחלוקת אותה הציגו הצדדים בטבלת הפלוגתאות והמוסכמות שהוגדרה כאמור "כיצד יש לתמחר עבודות גבס ברוטונדה – האם לפי רכיב דומה בכתב הכמויות או לפי תמחור אחר ". התמחור של רכיב זה נעשה לפי מחירון דקל ( בהתאם להוראת סעיף 3.1 C לפרק 3-4 בדרישות הכלליות) בהיעדר כל סעיף רלוונטי בכתב הכמויות. זאת ועוד, מעיון באישור רש"ת (החלקי) לדרישת התשלום עולה כי לגבי רכיב זה לא ניתן לומר כי "רש"ת התבססה על סעיפים קיימים בכתב הכמויות, שלא רק שאינם זהים לעבודה הנוספת שנדרשה בהוראת השינויים, אלא אף אינם דומים כלל, ואף אינם כוללים את מלוא העבודות שנדרש" (ס' 190 לסיכומי מנרב). רש"ת תמחרה רכיב זה במקום לשכירות פיגומים לתקופה של 4 חודשים לפי מחירון דקל לעלות רכיב של הקמה ופירוק פיגומים לפי מחירון דקל שמביא לעלות זולה יותר בסופו של יום (כך שבגין רכיב זה אושר סכום של 13,823 ₪ במקום 27,646 ₪ שנדרש בגין השכרת פיגומים ל-4 חודשים). במסגרת ההודעה על תביעה שהגישה מנרב (נספח 14ג' לסיכומיה) היא טוענת בהקשר זה כלפי רש"ת כי ניתן היה להסכים לתמחור לפי סעיף זה במחירון דקל (של הקמה ופירוק פיגומים) אם הייתה יודעת מראש כי הפסקת העבודה תימשך 4 חודשים אבל היא לא ידעה זאת והתמחור שביצעה בהתאם לשכירות פיגומים לפי מחירון דקל זו דרך הוגנת לשפות אותה.
בנושא זה של אישור התשלום החלקי אין מילה או חצי מילה בסיכומי מנרב , גם לא על הרכיב במחירון דקל עליו התבססה רש"ת בדחייתה דרישת התשלום ובגינה קיבלה מנרב תשלום חלקי. מנרב גם לא פרשה בפניי, במסגרת פרק זה של סיכומיה, כל הסבר משפטי מדוע לא היה עליה לפעול להקטנת הנזק שנבעה מהוראת רש"ת להפסקת עבודה ולא הפנתה אותי להוראות ההסכם מהם ניתן היה אולי ללמוד כי בהינתן הוראה על הפסקת עבודה מטעם רש"ת היה עליה לפעול כפי שלטענתה פעלה עת הותירה את הפיגומים במקומם. ייתכן ואם היו מובאות ראיות מטעם מנרב בהקשר זה ניתן היה לקבל את עמדתה כפי שבאה לידי ביטוי בהודעה על תביעה שהגישה (וזאת לאחר שלרש"ת הייתה ניתנת הזדמנות במסגרת סיכומיה שלה להתייחס לטענות) אך הדבר לא נעשה ולמעשה הסוגיה לא לובנה אפילו ברמה העובדתית (האם אכן בפועל הפיגומים נותרו עומדים במקומם בכל אותה תקופה כטענת מנרב או שמא הם פורקו ונבנו מחדש כמו שניתן אולי להסיק מהאישור החלקי של דרישת התשלום בהקשר זה ע"י רש"ת).