לסיכומו של פרק זה – המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת מנרב , למעט בכל הנוגע לרכיב מס' 8 בטבלה שצורפה לדרישת התשלום (השכרת הפיגומים) כשבעניין אחרון זה נדחית דרישת מנרב לתוספת תשלום מעבר למה שאישרה רש"ת.
RCCO# 055– המחלוקת בין הצדדים הוגדרה "העלות של האבנים שסופקו על פי החוזה התייקרה עקב הקונפליקט בשטחים, ובשל כך נגרמו עלויות נוספות". הצדדים הגדירו את המחלוקת המשפטית בנושא שתוכרע ע"י ביהמ"ש בשאלה "על מי מוטל הסיכון החוזי בהקשר זה" כשבמקביל הסכימו כי המומחה ההנדסי יכריע במחלוקת העובדתית "אם מתקבלת גרסת מנרב, ורש"ת צריכה לשאת בעלויות, מה הן העלויות".
בהתאם להוראות המפרט (סעיף 14.04) נדרש כי חיפוי האבן של בניין הטרמינל האווירי יבוצע תוך שימוש באבן ירושלמית טלטיש מסוג ח'לילה. מדובר באבן המכונה "אבן חברון" משום שמקור אספקתה הראשית הוא מחברון. עבודות החיפוי בוצעו בתקופת האינתיפאדה, בה לטענת מנרב לא התאפשרה גישה חופשית וסדירה לחברון, ובוודאי שלא ניתן היה לסמוך בתקופה זו על אספקת חומרים סדירה מאזור זה. על מנת שלא לעכב את ביצוע העבודה, הציעה מנרב לספק אבן אשר תעמוד בהגדרה של הוראות המפרט, אך תסופק ממקומות אחרים מחוץ לתחומי הרשות הפלסטינית. האדריכל של רש"ת סירב לחלופות. בס' 199 לסיכומיה טוענת מנרב כי המצב המלחמתי גרם לה לנזקים גדולים בעניין זה בשלושה תחומים:
"א. עלויות האבן – לאור הקושי בהגעה לחברון וביציאה ממנה עם סחורה, הוכפלו עלויות אבן ח'לילה מ-56 ₪ למ"ר ל-110 ₪ למ"ר.
ב. התמשכות שכירות הפיגומים – מנרב הקימה פיגומים לביצוע החיפוי בכל היקף הבניין, בשטחים של עשרות אלפי מטרים(!). בשל אספקת האבן הדלילה והלא-סדירה התנהלו עבודות החיפוי באופן לא סדיר והתמשכו על פני תקופה ארוכה משמעותית מהמתוכנן, דבר שהגדיר את עלויות השכירות של הפיגומים.
ג. עלויות כח אדם – בשל אספקת חומר לא רציפה נוצר קושי בגיוס עובדים בכל פעם שהגיע משלוח אבן מוגבל מהרשות הפלסטינית. דבר זה גרם גם להתייקרות עלויות כח האדם, שהועסק באופן מזדמן ולא רציף. "
מנרב טוענת כי סעיף 16.1.2 לתנאי ההתקשרות הכלליים דן באחריות הקבלן בקשר לעבודה ו"נקבע במפורש כי מלחמה, פעילויות עויינת, טרור וכדומה ייחשבו כ"כוח עליון" ויוחרגו מאחריותו של הקבלן". לאור המצב הקיצוני והבלתי צפוי שנוצר ובהינתן סירובה של רש"ת לחלופה אחרת, הגישה מנרב דרישת תשלום בגין הנזקים שלטענתה נגמרו לה בעקבות אספקת האבן המקורית בתקופת האינתיפאדה ( דרישת התשלום צורפה כנספח 15א' לסיכומיה . מכתב מיום 27.10.02 הכולל את נימוקי דרישת התשלום צורף כנספח 15ב' לסיכומיה).
עוד טוענת מנרב כי בישיבה שהתקיימה ביום 5.5.05 אישור נציגי חברת הניהול מטעם רש"ת כי ימליצו לראות באינתיפאדה כח עליון ולאשר לה את התשלום המבוקש, אלא שזמן קצר לאחר מכן יצאה חברת הניהול מהאתר ועל אף המלצתה לא שולם לה סכום כלשהו מדירשת התשלום. מנרב טוענת כי את עמדת חברת הניהול ניתן ללמוד מהעתק פרוטוקול ישיבה מיום 5.5.05 שצורף כנספח 15ג' לסיכומיה.
מנרב טוענת כי הימנעות רש"ת מלשלם למרב בהתעלם מעמדת חברת הניהול היא חסרת תום לב וכי היא הסתמכה על אותה עמדה. כמו כן מנרב מפנה בסיכומיה לפסיקה שלטענתה הכירה באירועי האינתיפאדה השנייה ותוצאותיה כשינוי נסיבות קיצוני אשר יש בו כדי להוביל לשינוי הוראות מהותיות בחוזה עד כדי סיכולו כליל.