רש"ת בסיכומיה מכחישה מכל וכל את טענות מנרב. לטענתה, האינתיפאדה פרצה בשנת 2000, בעוד שמנרב הגישה את הצעתה למכרז רק בתחילת שנת 2001 בזמן שהאינתיפאדה הייתה בשיאה ולכן לא מדובר באירוע בלתי צפוי שלא ניתן היה לשקלל (ס' 464 לסיכומים); חברת הניהול מעולם לא המליצה לאשר לה תוספת תשלום בגין ההתייקרויות הנטענת של האבנים ורש"ת בוודאי לא אישרה זאת (ס' 467 לסיכומים); דרישתה של מנרב לתוספת תשלום אינה עולה בקנה אחד עם החוזה ובפרט עם סעיף 16.1.2 לתנאים הכלליים עליו נסמכת מנרב בסיכומיה. עוד טוענת רש"ת כי לא רק שהוראות ההסכם מובילות למסקנה שיש לדחות את דרישת מנרב, אלא גם הדין הכללי מוביל לאותה מסקנה והנסיבות שהתקיימו בפסיקות להן הפנתה מנרב היו שונות לחלוטין מענייננו.
לטענות אלו מטעם רש"ת השיבה מנרב בסיכומי התשובה מטעמה.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם, ועיינתי בנספחים השונים אליהם הפנו, נחה דעתי כי במבחן של הטיית מאזן ההסתברויות מנרב לא הוכיחה את זכותה לקבל את הסכומים שפורטו בדרישת התשלום, הוצאות שנגרמו לה, לטענתה, בשל פרוץ האינתיפאדה, ועדיפה בעיני גרסת רש"ת על פני גרסתה. אבהיר להלן מסקנתי זו.
א. במוקד המחלוקת המשפטית הוראת סעיף 16.1.2 לתנאים הכללים בהסכם, אשר קובע כהאי לישנה:
"Notwithstanding the above, the contractor shall not be responsible for any loss or damage to the work arising out of either one of the following events: war (whether declared or not), hostilities, invasion, rebellion, revolution, insurrection or military or usurped power, civil war and/ or riot and/or act of terror"
לטענת רש"ת, הסעיף כלל לא עוסק בנזקים שנגרמו למנרב (הקבלן) אלא הוא מסדיר את אחריות הקבלן לנזקים שנגרמו לה (לרש"ת) עקב המקרים המפורטים בסעיפי המשנה. הסעיף עוסק בסיטואציה של נזק או אובדן של עבודה – במקרה שבו עקב הנסיבות המפורטות בסעיפים המשנה, נגרם נזק או אובדן לעבודה שבוצעה, בעניינו לא מדובר בנזק שנגרם לעבודה שבוצעה אלא בעלויות נוספות שלטענת מנרב נדרשו על מנת לבצע את העבודה.
מנרב בסיכומי התשובה מטעמה טוענת כי הסעיף הנ"ל "מחריג במפורש מצב של מלחמה, טרור פעילות עויינת מגדר האירועים הצפויים" ומלינה על כך ש"חרף הוראות הסעיף הברורות וההגיון המסחרי המובהק שעומד מאחוריהם, רש"ת עושה כל שביכולתה כדי לחמוק שלא כדין מאחריותה לשלם למנרב עבור העלויות הנוספות שנגרמו על ידה" (ס' 251 לסיכומי התשובה). בהמשך סיכומיה מסבירה מנרב כי "כאשר שני צדדים להסכם מסכימים על סעיף אשר מגן מפני פגיעה של כוח עליון, הם מצהירים כי ישנם דברים אשר הם מבינים כי אינם יכולים לצפות ולכן ברצונם להתגונן ולהפחית את הנזק הבלתי צפוי ובלתי נמנע. הרציונאל שעומד מאחורי סעיף מסוג זה הוא ברור, שכן אם מתרחש אירוע אשר אדם סביר לא מסוגל לצפות ולהיערך לקראתו, הרי שאין זה הוגן להתבסס על התמחור המקורי ולגלגל את העלויות הנוספות, הבלתי צפויות, על הקבלן, חלף המזמין. אולם במקרה דנן רש"ת ניסתה להפוך לחלוטין את הרציונאל המסחרי הפשוט ולטעון כי הסעיף האמור מספק הגנה חד צדדית רק למזמין, ואין לו נפקות עבור הקבלן" (ס' 252 לסיכומי התשובה).