ב. מנרב טוענת כי בישיבה שהתקיימה ביום 5.5.05 אישרו נציגי חברת הניהול מטעם רש"ת כי ימליצו לראות באינתיפאדה כח עליון "ולאשר למנרב את התשלום המבוקש" (ס' 202 לסיכומיה). על טענה זו חוזרת מנרב גם בסיכומי התשובה מטעמה. רש"ת מצידה טוענת כי כל שנאמר באותו מסמך (שרש"ת בס' 477 לסיכומיה אינה מוכנה לאשר כי מדובר בפרוטוקול הישיבה או בדו"ח ומי בכלל ערך אותו ותהיות אלו לא הובהרו לגמרי בהתייחסותה של מנרב לטענות בסיכומי התשובה מטעמה) הוא כי בכוונת חברת הניהול להעביר את עמדתה ביחס לתביעת מנרב שאותה הכתירה מנרב כתביעה בגין כוח עליון.
עיון במסמך, שלצורך העניין אניח כי מדובר אכן בחלק כלשהו מפרוטוקול הישיבה (או סיכום ישיבה) ומדובר במסמך אותנטי שנערך בזמן אמת והיה בידיעת רש"ת, מגלה כי האמת היא בתווך בין שתי הגרסאות. בהקשר זה של דרישת התשלום המדוברת צויין :
"PMF's View of the claim as FORCE MAJOR will be submitted to the IAA committee".
בתרגום חופשי: לא נאמר רק כי בכוונת חברת הניהול להעביר לרש"ת את עמדתה ביחס לתביעת מנרב (כטענת רש"ת) אלא כי עמדת חברת הניהול היא כי יש לראות בדרישה כתביעה בגין "כוח עליון" . עם זאת, גם לא נאמר כי בכוונת חברת הניהול להמליץ לרש"ת לאשר את התשלום המבוקש (כטענת מנרב). עיון במסמך מגלה כי באותה ישיבה נדונו גם דרישות תשלום נוספות ולגביהן היו המלצות של חברת הניהול גם להסכמה (Agreed) וגם לאשרן ( (Approved. במקרה זה ההתייחסות לדרישת התשלום הייתה אחרת והדבר אינו תומך בגרסת מנרב לפיה חברת הניהול המליצה על אישור התשלום המבוקש, כי אנשי המקצוע מטעם רש"ת (חברת הניהול) "קיבלו בזמן את את עמדת מנרב" וכי מנרב הסתמכה על עמדת חברת הניהול (כנטען בס' 209-210 לסיכומי מנרב).
ג. מנרב מפנה לדברי ביהמ"ש העליון בע"א 6328/97 עזרא רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד (5) 506 (200) שם נקבע כי "מתקשר העומד על ביצוע דווקני של החוזה על-אף השינוי המהותי שחל בו בשל נסיבות חיצוניות – מתקשר כזה אינו נוהג בתום-לב. לכן, למשל, אין לראות התנהגות בתום לב מצד בעל חוזה הדורש מן הצד האחר לקיים את החוזה תמורת המחיר החוזי המקורי אף שעלות הביצוע גדלה בשל אירוע חיצוני חריג עשרות מונים" ומבקשת להחילם גם בענייננו.
גם בהנחת עבודה לפיה ההסכם בין הצדדים אינו מתייחס לנסיבות של כוח עליון ולשאלה מי נושא בסיכומים בשל כוח עליון ואינו כולל הסדר שלילי בעניין זה אני מוצא קושי ללמוד הלכה כלשהי מפס"ד זה לענייננו.