ג. בסיכומי התשובה מטעמה טוענת מנרב כי נמסרו הודעות לחברת הניהול לפני ביצוע העבודה ותוך כדי התקדמותה מהן ניתן היה ללמוד על הגידול האדיר בכמויות לעומת הכמות החוזית ומלינה על כך ש"לאורך כל תקופת ביצוע העבודה לא הודיעה חברת הניהול ולו ברמז כי יש לה כוונה כלשהי לפתוח את מחיר היחידה החוזי" (ס' 378 לסיכומיה). לראייה מפנה מנרב להעתקים של חשבונות חלקיים שהוגשו באופן שוטף בפרויקט ושצורפו למכתב מיום 19.2.03 (שצורף ע"י רש"ת כנספח 122 לסיכומיה) אשר לטענתה ניתן ללמוד מהם כי בוצעה כמות העולה פי כמה מן הכמות החוזית. איני סבור כי יש בעובדה זו כדי לשנות את התמונה.
ראשית, העובדה כי מנרב לא הוכיחה שהיא פנתה אל רש"ת לפני ביצוע העבודות והודיעה לה על החריגה הצפויה של מעל 50% בכמות נותרת בעינה.
שנית, גם במכתב עצמו מיום 19.2.03 לא נאמר כי צפויה חריגה של מעל 50% מהכמות החוזית (אלא נאמר רק שיש עלייה בכמות) והטענה כי רש"ת הייתה אמורה לדעת על שיעור החריגה הצפויה ולהסיק זאת לבד מהדוחות שצורפו למכתב –היא טענה חדשה שאין מקומה להיטען במסגרת סיכומי תשובה.
שלישית, במכתב נאמר כי דרישת תשלום מטעם מנרב (RCCO ) תוגש על ידה בהמשך הדרך, כאשר היקף העבודה יתברר. בנסיבות אלו עולה התהייה מדוע בכלל הייתה אמורה חברת הניהול להתייחס קודם לכן למכתב בשעה שדרישת תשלום כנדרש לפי החוזה טרם הוגשה וכיצד ניתן להעלות נגדה טענת השתק בשל העובדה שהיא לא השיבה לדרישה שלא נשלחה? .
רביעית, גם אם חברת הניהול מודעת לעלייה בכמויות – משמסקנתי היא כי הוראת סעיף 3.1.F אינה פרורגטיבה הנתונה לקבלן לתמחור העבודה (במקרה של עבודה שהיקפה גדל ב-50% מהכמות החוזית) אין כל סיבה שחברת הניהול תודיע ותתריע בפני הקבלן על כך שעליו לקיים את הוראות החוזה ויכול שבסופו של יום לא יזכה למחיר לפי הנקוב בכתב הכמויות. יצויין כי הציטוט מתוך הפסיקה הזרה שהביאה מנרב בס' 384 לסיכומי התשובה מטעמה אינו תומך בטענתה. באותו קטע הוטחה ביקורת על הצד מזמין העבודה (האוניברסיטה) שכאשר במהלך התנהלות הפרויקט הבין כי חל שינוי בכמויות שהוערכו ו:
"had the opportunity to seek an equitable adjustment. However. The university did not tell pavers to stop the work and did not attempt to seek an equitable adjustment before the work had been performed".
מהקטע הנ"ל כמו גם מהציטוט בכללותו עולה כי באותו מקרה ההסכם בין מזמין העבודה לקבלן שתק בכל הנוגע לתמחור בנסיבות בהם הכמויות הוגדלו ולכן לא הייתה רשאית האוניברסיטה (מזמינת העבודה), שהייתה מודעת לכך ושתקה בזמן אמת, לדרוש את הפחתת המחיר החוזי לאחר שהעבודה כבר בוצעה. בענייננו אנו – ההסכם בין הצדדים אינו שותק אלא קובע מפורשות את המנגנון לפיו תתומחר העבודה במקרה כזה ואין זה מתפקידה של חברת הניהול לבוא ולהתריע בפני מנרב בעת ביצוע העבודה (המקורית או החורגת) כי התמורה שהיא תקבל בגין עבודתה תהא בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם בין הצדדים (ולא בהתאם למחיר החוזי הנקוב בכתב הכמויות).
ד. אין מחלוקת כי בהמשך למכתבה הנ"ל של מנרב מיום 19.2.03 התקיימה ביום 26.6.03 פגישה בנוכחות הצדדים שעסקה בין השאר בטענות מנרב בקשר לדרישת התשלום נושא ענייננו . לטענת מנרב באותה פגישה השתכנעה רש"ת בעמדתה ו"התחייבה עקרונית כי בכל אותם רכיבים בהם הודיעה רש"ת על פתיחת התמחור בהם באיחור לאחר ביצוע העבודות תשלם רש"ת למנרב לפי כתב הכמויות המקורי ללא הפחתה". (ס' 293 לסיכומי מנרב). עיון בפרוטוקול הישיבה אליו הפנתה מנרב (באופן כללי ולא לקטע ספציפי מתוכו) אינו תומך בטענתה. ס' 2 לפרוטוקול עסק בדרישת התשלום נושא ענייננו ופרק זה הסתיים ב"סעיף פעולה" (Action item). לפי הוראות הסעיף מנרב נדרשה להציג בפני חברת הניהול ניתוח מחיר של העבודה :
"Minrav to produce a price analysis of unit cost of GWB ceiling per the agreement previous for being reimbursed for this BOQ line Item…"
קרי – בדיוק ההפך מטענת מנרב. הישיבה המדוברת הסתיימה בדחיית טענתה של מנרב לפיה היא זכאית לקבלת תמחור לפי המחירים הנקובים בכתב הכמויות המקורי.