כובד משקלו של כל אחד מן הרכיבים הנזכרים אין לו שיעור, ועל בית המשפט לקבוע אותו בכל מקרה ומקרה לגופו לפי נסיבותיו השונות. אין מקישין ממצוקתו של פלוני על מצוקתו של אלמוני, כשם שאינה דומה מצוקה, הפוגמת בעיסקה פלונית,
--- סוף עמוד 767 ---
למצוקה, הפוגמת בעיסקה פלמונית, ודברים אמורים אף ביתר הרכיבים. כן ייתכנו מקרים, שבהם נלחץ העשוק על-ידי יותר מגורם אחד, שאז ישקול בית המשפט את משקלם המצטבר, אפילו כל אחד מהם אין די בו כשלעצמו.
מאלף לציין, כי בדרך כלל ניכרת במשפט העברי מגמה דומה. לפי ההלכה, אונס הבא מצד המתקשר הנפגע בעצמו, הקרוי בתלמוד "אונסא דנפשיה" (בבא בתרא, מז, ב [ב]), כגון במקרה שאדם מוכר דבר לחברו עקב מצוקה, אינו נחשב אונס כל עיקר (עיין:ו ש' ורהפטיג, דיני חוזים במשפט העברי (מכון הרי פישל, תשל"ד) 117).
מבחינה מילולית נראית לי פרשנות של כבוד השופט אלון בע"א 719/78
(1) הנ"ל, בעמ' 684-685, לפיה מדובר במצב חמור ומתמשך ולא בקושי ארעי או חולף. כך נובע גם מהעובדה, שבביטוי "יבעתהו צר ומצוקה" (איוב טו, כד [ג] נתפרשה המלה כ"לשון לחץ ודוחק, ובא לרוב צמוד ומקביל אל לשון 'צר'" (פירוש "דעת מקרא", עמוס חכם (מוסד הרב קוק, תש"ל), איוב, טו, כד [ד]). אולם עד כאן לעניין הפירוש המילולי. לעומת זאת, אין לגרוס שהמשמעות של המושג בו עסקינן חופפת אף היא את הפרשנות המילולית. מבחינה זו הצעתי היא, שננהג גמישות ולא נקבע מסמרות מעבר לנושא המסוים העומד לדיון.
.7לאור כל אלה, האם היה בראיות כדי להוכיח, שהמשיבה הייתה במצוקה או לקויה בחולשה שכלית או בחוסר ניסיון, כפי שקבע בית המשפט המחוזי? אין צריך לומר, כי, מטבע הדברים, יש להתרשמותו של בית המשפט, הדן בעניינים כאלה, משקל מכריע, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי:נ
"לכשעצמי הייתי מסתכן לומר כי רק מי שראה את המבקשת בבית המשפט בעת עדותה יכול היה להשתכנע כי אכן מדובר כאן באדם הנמצא במצוקה מתמדת כנראה עקב חולשה שכלית ועקב חוסר צבירת המסקנות שנסיון חיים נותן לאדם רגיל בגילה של המבקשת".
יתר-על-כן, העובדות, שהובאו לפני בית משפט בתצהירה של המשיבה ובתצהירה של גב' טובה כהן ובעדויותיהן לפניו - שמקצתן נסקרו בסעיף 1דלעיל - די בהן והותר כדי להראות, שמסקנתו של בית המשפט לא הייתה רק תוצאה של התרשמות, אלא יש לה אחיזה גם בראיות חיצוניות אובייקטיביות. אין כאן מקום להתערבותו של בית-משפט זה.