בשל כך, ולמרות ההרחבה בסיכומי התובעות לשאלות שצוינו לעיל, אני סבורה שהדיון מיותר והמצב ברור: אין להחיל הלכה חדשה על פסק דין חלוט, וכזה הוא פסק הדין בערעור הראשון.
--- סוף עמוד 25 ---
54. מסקנה זו מייתרת את הדיון, שגם לו הקדישו התובעות מילים רבות, בשאלה האם הנתבעות היו בפועל, מבחינה מעשית, במעמד של חוכר לדורות. זאת, מאחר שבעת מתן פסק הדין הראשון שררה הלכת קנית, ולפיה (כאמור), מעמדה של החברה היזמית בתקופת חוזה הפיתוח לא היה מעמד של בעלים או חוכר לדורות, אלא של בר-רשות, ומשום כך היא לא הייתה חייבת בתשלום של היטל השבחה.
55. מסקנתי היא, אפוא, שהוועדה המקומית לא הייתה מוסמכת לגבות היטל השבחה בגין מגרשים 8 - 12 (כזכור, דין אחד ל- 8 - 11, ולמגרש 12) מכח ההלכות המאוחרות. לפיכך נעבור מכאן לדון בשאלה האם, לחילופין, ניתן לחייב את הנתבעות בהיטל השבחה מכוח כתב ההתחייבות.
חבות בהיטל השבחה מכוח כתב ההתחייבות?
56. במהלך התקופה שחלפה הייתה חלופת מכתבים בין הצדדים בנוגע לדרישת הנתבעות להשיב את כספי היטל ההשבחה אשר נגבו בגין מגרשים 8 - 12. למרות זאת, הכספים לא הושבו. עם זאת ניכר היה, כי תחילה הובעה מצד הוועדה המקומית נכונות לבצע השבה בהתאם לקביעת פסק הדין הראשון, כעולה ממכתב הדרישה מיום 6.9.12 (נספח 4 לתביעה הנגדית המתוקנת), תשובת מזכירת הוועדה המקומית מיום 20.9.12, פניה נוספת של ב"כ הנתבעת מיום 27.9.12 ותשובת הוועדה המקומית מיום 16.10.12, שלפיה "אנו נפעל לכימות ההחזר הכספי בהתאם להחלטת בית המשפט" (נספח 7 לתביעה שכנגד). כן ראו פניה נוספת של ב"כ הנתבעות מיום 7.1.13 (תוך צירוף העתקי מסמכים בדבר תשלומי היטל ההשבחה), ומכתב עו"ד סמארה, היועמ"ש של הוועדה המקומית אל מר גוזלן, ראש המועצה, מיום 20.1.13, שעל פיו יש לבצע החזר לכספים שנגבו (ושיעורם בסך 3,006,928 ₪) בגין היטלי ההשבחה, תוך שהודגש "הצורך הדחוף" שבהשבתם, לנוכח העובדה שכל שיהוי מחויב בהצמדה וריבית (נספח 9, שם).
57. עוד אוסיף, כי ביום 15.2.15 נמחקה, על הסף, התובענה הראשונה שהוגשה על ידי התובעות לעניין כספי היטל ההשבחה, וזאת על פי בקשה בהסכמה מטעם הצדדים (ת"א 44300-07-14, החלטה מיום 15.2.15). כפי שצוין בפסקה 19 לעיל, הדבר קרה לא לפני שבית המשפט (כבוד השופטת עובדיה) העלה תמיהה וביקורת כלפי התובעות ביחס לתביעתן, המהווה, למעשה, דרישה לתשלום כספי בכפל, ובהיעדר הסבר למקור החוקי להחזקת הכספים בידיהן, בחלוף 3 שנים ממועד מתן פסק הדין הראשון (נספח 1 לכתב ההגנה, פרוטוקול מיום 13.11.14, עמוד 2).