--- סוף עמוד 26 ---
58. פניית הנתבעות מיום 19.4.15 אל הוועדה המקומית בדרישה להשבת הסכומים שאינם שנויים במחלוקת (נספח 14 לתביעה שכנגד) נדחתה על ידי הוועדה ביום 28.4.15, ונימוקיה לכך התבססו, בין היתר, על כתב ההתחייבות שעליו חתמה נתנאל (נספח 15 לכתב התביעה המתוקן שכנגד).
האם ניתן לקבל את טענת התובעות ולעשות שימוש בכתב ההתחייבות על מנת לחייב את הנתבעות בתשלום היטל השבחה בגין מגרשים 8 - 11 ו- 12?
59. הנתבעות טוענות, כאמור, שיש להשיב על השאלה הנ"ל בשלילה מכמה טעמים: החתימה על כתב ההתחייבות הייתה תוצאה של אילוץ וכפיה, שהופעלו עליהן על ידי נציג התובעות. כתב ההתחייבות נוגד את הדין ועל כן דינו להתבטל, לנוכח הלכת דירות יוקרה.
התובעות טוענות, כי טענת האילוץ הועלתה באיחור רב, ועל כן יש לדחותה מחמת שיהוי. אשר לטענה המתייחסת להלכת דירות יוקרה, אף אם זו חלה, יש לאכוף את כתב ההתחייבות, וזאת מטעמי צדק.
טענת התובעות לשיהוי בהעלאת טענת הנתבעות לכפיה
60. דברי התובעות, שלפיהם טענת נתנאל נגד כתב ההתחייבות הועלתה "רק עתה בחלוף כ-10 שנים ממועד מתן ההתחייבות", איננה נכונה. הטענה הועלתה גם במסגרת הטענות בערעור הראשון ולא הוכרעה במסגרת פסק הדין הראשון, אלא הושארה לכאורה פתוחה (ר' עמודים 13 - 14 לפסק הדין הראשון). המשיבות חתמו על כתב ההתחייבות בינואר 2006, ו-4 שנים לאחר מכן (ינואר 2010) הגישו ערעור על השומה המכרעת והעלו כבר אז טענה לגבי כפיה ואילוץ. הוועדה, בכתב תשובתה (לאותו ערעור ראשון), התבססה על כתב ההתחייבות כטעם נוסף לחיוב בהיטל השבחה בגין מגרשים 8 - 12, ובית משפט קמא דן בטענה וקבע בהקשר זה כך:
"אף בקיומו של כתב ההתחייבות אין כדי לשנות דבר. אמנם, במכתב זה, מתחייבת המערערת 1 כלפי המשיבה לשלם את היטל ההשבחה. אולם, מדובר בהתחייבות חוזית גרידא, שאינה מקנה למשיבה את הזכות לתבוע את החיוב ולאכפו באותו אופן בו נגבה היטל ההשבחה מהחייבים בתשלומו על פי התוספת השלישית. במקרה כזה יכולה הרשות לגבות החוב ולאכוף ההתחייבות באופן בו נאכפות התחייבויות חוזיות, אך לא ניתן לגבות החיוב באופן השמור לגביית מס".
(עמוד 13, 14 לפסק הדין הראשון, נספח יג לכתב התביעה).
אם כן על פי פסק הדין הראשון, היה על התובעות לפעול במסלול החוזי לממש טענתן שכתב ההתחייבות מקים לנתבעות חובת תשלום, ולא כפי שעשו, קרי: באופן השמור לגביית היטל השבחה