48. תוצאת הדברים היא, כי הערעור מתקבל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל. משמעות הדבר היא, כי הוועדה המקומית לא הייתה רשאית לדרוש מהיזמים של התכנית כתב שיפוי. לפיכך, אין גם צורך לדון בשאלה של זהות הגורם שיפקיד את כתב השיפוי".
אציין, כי דיון נוסף בנוגע להלכת פרחי ביקל, נמחק בשל תיקון 115 לחוק התכנון והבניה, שנכנס לתוקפו ביום 26.3.17 (דנ"א 10181/16 הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון נ' פרחי ביקל [20.4.17]). כפי שניתן לראות, ההלכה שנקבע בעניין דירות יוקרה אושרה באותו מקרה, והיא אושרה גם בפסקי דין רבים נוספים. בעע"מ 4562/15 עיריית ת"א נ' א.ש. נכסים [31.1.17] קבע כבוד רובינשטיין, כי יש להבחין בין מקרים שבהם יש שני פירושים אפשריים להוראות חקיקה, קרי: שבהם ניתנת הוראת החוק לפירוש לכאן ולכאן, ואז, כשיש פרקטיקה נוהגת, יש להעדיף את הפירוש שעל פיו נהגו בפועל, לבין מקרה שבו ישנה הכרעה חתוכה שלפיה לפרקטיקה אין עיגון חוקי, ואז יש לפסול אותה בגדרי העיקרון של חוקיות המינהל. בענייננו, נכון למועד הרלוונטי, הייתה הכרעה חתוכה שלפיה מעמדו של יזם בתקופת הפיתוח הוא כשל בר רשות, שאינו חייב בהיטל השבחה.
68. הפועל היוצא מכל האמור הוא כי אכן, כטענת הנתבעות, כתב ההתחייבות שעליו נדרשו הנתבעות לחתום כלל דרישה, שבאותה עת לא היה לתובעות מקור חוקי לדרשה, ועל כן הוא אינו חוקי.
בשולי הדברים אציין, כי כתב ההתחייבות מופנה אל הוועדה המקומית, ולא אל המועצה המקומית, המחזיקה בכספי ההיטל בגין מגרשים 8 - 12.
69. אלא שכאן לא תמה מלאכתנו. כפי שעלה גם מפסק הדין בעניין דירות יוקרה, וכעולה מע"א 974/13 רמת נילי בע"מ נ' מועצה מקומית זיכרון יעקב [2.4.15] [עניין רמת נילי], פסק דינו של כבוד השופט עמית, שאליו הפנו הנתבעות, לא רק שאלת אי החוקיות היא השאלה הצריכה לענייננו, אלא גם שאלת נפקות אי החוקיות. או, במילים אחרות, האם, חרף הקביעה שכתב ההתחייבות לא היה חוקי, יש לאכפו, או - לחילופין - לפטור את התובעות מהשבת הסכומים שגבתה באופן לא חוקי.
האם יש לאכוף את כתב ההתחייבות, או - לחילופין - לפטור את הנתבעות מהשבה, חרף אי החוקיות?
70. בעניין רמת נילי, הגדיר כבוד השופט עמית את הסוגיה:
16". בעניין דירות יוקרה, היה מדובר בחוזה לא חוקי שטרם בוצע. באותו מקרה, ביום 22.8.2002 חתמה דירות יוקרה על ההסכם עם העיריה, ביום
--- סוף עמוד 34 ---