נוסף על כך, סעיף 1(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה מגדיר מהי השבחה: "'השבחה' - עליית שוויים של מקרקעין עקב אישור תוכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג". הפרוגרמה אינה תוכנית מאושרת, היוצרת השבחה, היא אינה מהווה הקלה ואינה בגדר התרת שימוש חורג.
עוד נטען, כי ראוי לדחות את טיעוני הועדה המקומית מחמת הרחבת חזית, שכן הטענה שהפרוגרמה היא כלי פרשני בלבד הועלתה לראשונה בערעור כאן. הדבר מנוגד לתקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [תקנות סד"א], האוסרת על מערער לפרט בכתב הערעור נימוק חדש, שלא הועלה בפני בית המשפט בערכאה הראשונה.
אשר לטענת השיהוי, נטען כי ראוי לדחות גם אותה. מדובר בקביעה עובדתית, הנשענת על חומר הראיות שאותו בחן בית משפט קמא, ובו הפניות הרבות של הנתבעות למערערת, לרבות המכתבים שצורפו כנספחים לכתב ההגנה. ממילא, הוועדה המקומית לא הוכיחה כי נגרם לה או לצד שלישי נזק בגין חלוף הזמן והנתבעות לא השתהו או ויתרו על טענותיהן.
--- סוף עמוד 44 ---
צדק בית משפט קמא בדחותו את הטענה בדבר מעשה בית דין, שהרי התיק הוחזר לשמאי המכריע ללא שנקבעו סייגים או קביעות בדבר העקרונות שעל פיהם יערוך את שומתו המשלימה. העניין נותר פתוח במלואו, ללא קביעות מפורשות או משתמעות, שהיה בהן כדי ליצור מעשה בית דין כלשהו, כפי שהבהיר בית משפט קמא בפסק דינו (עמוד 11 לפסק הדין). רק לאחר פסק הדין הראשון והכרעת בית המשפט בהקשר לתחולת הלכת קנית נוצר הצורך בעריכת שומה מפרידה לעניין ההשבחה בין המגרשים השונים, ולפיכך הושב התיק לשמאי המכריע לצורך השלמת שומתו. ומשלא נענה השמאי לבקשת ההבהרה הנוספת שהופנתה אליו, עלה הצורך בהגשת ערעור נוסף.
כמו כן נטען כי אין להתערב בפסיקת ההוצאות. אין מדובר ב"הוצאות לדוגמה", כטענת המערערת, אלא בהוצאות ריאליות, אפילו לא גבוהות במיוחד, והלכה היא כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בהכרעת הערכאה הדיונית בעניין פסיקת הוצאות משפט.
לעומת זאת בהליך זה סבורות הנתבעות כי מן הראוי לפסוק הוצאות לדוגמה נגד המערערת, בהתאם לתקנה 514 לתקנות סד"א, שכן התובעות בחרו ליצור עומס מיותר וריבוי התדיינויות, תוך העלאת טענות סרק פעם אחר פעם. המשיבות מפנות בעניין זה להחלטות של כבוד השופט סטולר, המותב הקודם שדן בתיק, מימים 7.2.16, 20.1.16, 10.11.16 ועוד, ולהחלטה של מותב זה מיום 19.11.17 בנושא תשלום האגרה.