--- סוף עמוד 51 ---
למעלה מהצורך אוסיף, כי טענת התובעת אף סותרת את קביעתו העובדתית של בית משפט קמא, ואם - חרף האמור - אבחן את תוכן האמור בשומה והדברים שכתב השמאי, המצוטטים לעיל ושהובילו את בית המשפט לקביעתו, נראה שהקביעה מבוססת ונכונה.
100. יש לשאול, אפוא, האם רשאי היה השמאי המכריע לקבוע שומתו גם בהתבסס על הפרוגרמה. נראה כי התשובה לכך שלילית. כך קבע גם בית משפט קמא, באומרו:
"חיוב בהיטל השבחה הינו רק בגין השבחה, הנובעת מתכנית מאושרת. לא ניתן לחייב בהיטל השבחה בגלל פוטנציאל תכנוני, הנובע מתכניות, שטרם אושרו. ממילא לא ניתן היה להטיל חיוב בהיטל השבחה בגין אותה השבחה הנובעת מהפרוגרמה, ולא ניתן היה לכלול השבחה פוטנציאלית זו בחישוב ההשבחה, כל עוד לא נכנסה הפרוגרמה לתוקף. השמאי המכריע היה רשאי לקחת בחשבון רק את ההשבחה, הנובעת מהתכנית המשביחה בלבד. משלא נעשה הדבר כן, וההשבחה הנובעת מהפרוגרמה נלקחה גם היא בחשבון, דין הערעור להתקבל במלואו" (עמוד 14 לפסק הדין השני).
101. סעיף 196א לחוק התכנון והבניה, שעניינו היטל השבחה, קובע: "ועדה מקומית תגבה היטל השבחה בשיעור, בתנאים ובדרכים שנקבעו בתוספת השלישית ועל פיה". התוספת השלישית לחוק, המתייחסת לסעיף 196א, קובעת בסעיף 1, סעיף ההגדרות: "'השבחה' - עליית שוויים של מקרקעין עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג".
102. נושא סמכותה של הוועדה המקומית לגבות היטל השבחה נדון פעמים רבות, ועל הרקע הנורמטיבי לנושא חזר בית המשפט העליון לאחרונה בבר"ם 1621/18 אטבליסמנט סמונד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה שרונים [18.6.19] [עניין אטבליסמנט סמונד], פסקה 5, מפי כבוד השופטת ברק-ארז, וכך נאמר:
"סמכותה של ועדה מקומית לתכנון ולבניה לגבות היטל השבחה מעוגנת בסעיף 196א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק). העקרונות המנחים באשר לאופן חישובו וגבייתו של היטל השבחה מצויים בתוספת השלישית לחוק. סעיף 1(א) לתוספת השלישית לחוק קובע כי 'השבחה' שבגינה חב נישום בהיטל, היא עלייה בשווים של מקרקעין אשר התרחשה כתוצאה מאחת מתוך שלוש פעולות תכנון: אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג. למעשה, כדי להטיל היטל השבחה, נדרש כי יתקיימו שני תנאים מצטברים: האחד - עליית שווי המקרקעין; והאחר - ייחוסה של עלייה זו לאחת מפעולות התכנון המצוינות לעיל (ראו: רע"א 3002/12 הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' רון, פסקה 14 (15.7.2014); בר"ם 2090/16 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה נ' אקרו בע"מ, פסקה 3 לפסק דיני (15.3.2018) (להלן: עניין אקרו))".