21. ביום 19.4.15 פנו הנתבעות לוועדה המקומית בדרישה להשבת הסכומים שלטענתם אינם שנויים במחלוקת, קרי: הכספים ששולמו כהיטל השבחה בגין מגרשים 8 - 12. הוועדה דחתה ביום 28.4.15 את הדרישה, ונימוקיה לכך התבססו על כתב ההתחייבות שעליו חתמה נתנאל.
22. ביום 27.5.15 הגישו התובעות תביעתן בתיק דנן (ת"א 51962-05-15), בקשה לסעד הצהרתי, שבהמשך הפכה גם לתביעה כספית[1] כנגד הנתבעות, בגין כספי היטל ההשבחה שבידיהן.
בהמשך הגישו הנתבעות תביעה שכנגד להחזר כספי ההיטל ששולמו.
23. ביום 16.8.15 ניתן פסק הדין בערעור השני [פסק הדין השני]. בית משפט קמא דחה בפסק דינו את טענות השיהוי ותחולת מעשה בית דין שהעלו התובעות [המשיבות שם]. אשר לטענתן כי קביעת השמאי המכריע היא קביעה עובדתית מקצועית, שאין בעניינה זכות ערעור לבית המשפט, ולא שאלה משפטית, קבע בית משפט קמא כי קביעת עקרונות השומה ויישומן מהוות "שאלה משפטית". זאת, מאחר שמטרת השומה המכריעה הייתה לקבוע את ההשבחה, והשאלה האם על השמאי להסתמך על
--- סוף עמוד 10 ---
תכניות מאושרות בלבד או גם על פרוגרמה תכנונית שטרם קיבלה תוקף, היא עניין הנוגע לעקרונות השומה ובבחינת "שאלה משפטית", ועל כן לבית המשפט נתונה סמכות לדון בה.
לגוף העניין נקבע, כי השמאי ציין שבמסגרת הנתונים שהוצגו לו בטרם מסר שומתו המכרעת, הוצגה בפניו גם הפרוגרמה. למרות שכעיקרון אין להקיש מתוך פרוגרמה לא מאושרת על שיעור ההשבחה במקרקעין, הרי בסופו של יום עשה בה השמאי שימוש לצורך קביעת ההשבחה, הגם שבמועד הרלוונטי לא הייתה בתוקף. בית המשפט קבע כי החוק לא מכיר בהשבחה כתוצאה מפרוגרמה, ומשהתחשב בה השמאי - דין הערעור להתקבל במלואו.
לנוכח הכרעה זו, הושב התיק לשמאי המכריע לצורך קביעת היטל ההשבחה בגין המגרשים הנוספים בהתאם לתכנית המשביחה בלבד, החלה על המקרקעין בעת הרלוונטית, ללא הפרוגרמה.
24. על קביעה זו הגישו התובעות , ביום 1.10.15, את עמ"נ 933-10-15, התלוי ועומד לפניי, ואשר אוחד עם ת"א 51962-05-15 (ראו החלטת כבוד השופט סטולר מיום 17.1.16), הכולל גם תביעה שכנגד מטעם הנתבעות, בסך העומד על 2,808,891 ₪ (לאחר תיקון הסכום).
25. ביום 16.5.16 ניתנה הכרעתו המתוקנת של השמאי המכריע, שעל פיה סכום היטל ההשבחה במגרשים 8 - 11 עומד על סך של 1,995,660 ₪, והיטל ההשבחה במגרשים 4 - 7 עומד על 903,883 ₪, נכון למועד הקובע 23.2.08.
עד כאן הרקע העובדתי-כרונולוגי הנדרש, ועתה לטענות הצדדים בכל תיק. תחילה אדון בתביעה ובתביעה שכנגד. לאחר מכן - בערעור המנהלי.