עפרה ורבנר, שופטת
השופט חננאל שרעבי:
1. אני מצטרף לקביעתה של חברתי כב' השופטת ורבנר כי צו הורות פסיקתי הוא בגדר "צו מכונן", להבדיל מצו דקלרטיבי בלבד, הקובע את מעמדו של ההורה שאינו "הגנטי" או "הפזיולוגי" כ"הורה", לזכות ולחובה על-פי כל דין.
סבורני כי חברתי השופטת ורבנר הטיבה לתאר בפסק דינה הנרחב והמקיף, מדוע יש לראות את צו ההורות הפסיקתי כצו מכונן דווקא.
2. בנדון גם הזדהיתי עם דבריה של כב' השופטת יהודית שבח שנאמרו אך לאחרונה (ועמדה על כך חברתי כב' השופטת ורבנר בפסק דינה), בה קבעה כי צו הורות פסיקתי הוא צו מכונן (להבדיל מדקלרטיבי), תוך שהדגישה כדלקמן:
"אין איפוא מקום לרומם את צו ההורות הפסיקתי שניתן לבן זוג נטול זיקה גנטית, וליתן לו מעמד שונה, דרמתי יותר, מזה הניתן לצו הורות לפי חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981, ולצו הורות לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996.
יש לשאוף להלימה ולהאחדה בין ההוראות השונות הנותנות מענה לסוגים אחרים של הורות שאינה נובעת מזיקה ביולוגית/ גנטית גרידא. כשם שצו אימוץ שניתן לפי חוק האימוץ וצו הורות שניתן לפי חוק הפונדקאות הינם קונסטיטוטיביים, כך יש להתבונן על צו הורות פסיקתי שניתן ביחס לילד שנולד בפונדקאות חו"ל להורה חסר זיקה גנטית, מה גם שזה האחרון הוא יציר כפיה של חקיקה שיפוטית וטרם עוגן בחוק" (עמ"ש (ת"א) 36564-02-17 היועמ"ש נ' פלונים, [פורסם בנבו] סעיף 8).
3. מידת ההיגיון גם מלמדת כי הכרה בהורות של אדם שאינו בעל זיקה גנטית ו/או פזיולוגית לילד, אינה בבחינת "הצהרה" בלבד, אלא מעבר לכך. עסקינן בכינון מעמד/סטטוס משפטי חדש מכוחו של צו ההורות, היוצר כאמור זכויות וחובות מן הדין, שבלעדי הצו לא היו קיימים. למשל – ירושה מן הדין של הילד בעזבון "ההורה".
4. כפי שהבהירה חברתי, וכפי שגם היה במקרה דנן, העובדה כי עסקינן בצו מכונן ולא דקלרטיבי בלבד, אינה מחייבת כי הצו יוכר ממועד הינתנו ואילך. יתכן להחיל הצו רטרואקטיבית מיום לידת הילד, בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי.
כך נעשה למשל, בבנות זוג מאותו מין שחיו ככאלה טרם ההריון, קיבלו ההחלטה על ההריון במשותף, רכשו מספר מנות זרע שבאחת מהן הופרתה אחת מהן (ונולד הילד) והמנות האחרות נועדו להפריית בת הזוג השניה (שאינה ההורה הגנטי של הילד) בעתיד, גידלו יחדיו את הילד מיום לידתו והגישו את הבקשה לצו הורות סמוך לאחר לידת הילד.