"סעיף 13(7) קובע עילת אימוץ, שיסודה באי מסוגלותו של ההורה לדאוג כראוי לילדו. הוראה זו - שני רכיבים לה. הרכיב האחד - הוא ההווה, היינו בדיקת מסוגלותו של ההורה כיום, אם מסוגל הוא כיום לדאוג לקטין. הרכיב השני עניינו התהייה, מה צופן בחובו העתיד, היינו, אם קיים סיכוי לשינוי המצב בעתיד ...
שלושה תנאים מצטברים קבועים בו ברכיב השני של הבחינה העתידית:ו
א. הסיכוי שהתנהגותו או מצבו (של ההורה) ישתנו בעתיד, באופן שיהא מסוגל לדאוג לילדו;
ב. השינוי יכול שיתחולל בהתחשב עם עזרה כלכלית וטיפולית סבירה, כמקובל ברשויות הסעד, לשיקומו;
ג. העתיד צריך שיהיה נראה לעין.
באשר לתנאים הראשון והשני, הסיכוי לשינוי המצב, כבר נקבע, כי אין די בסיכוי ערטילאי ובאפשרות דחוקה ורחוקה, ואין די בתקוות ובהבטחות גרידא. דרוש שהסיכוי יהיה אובייקטיבי וסביר לשינוי המצב ...
באשר לתנאי השלישי - מהו עתיד הנראה לעין, ובאיזה פרק זמן מדובר? לעניין זה אין כמובן לקבוע מסמרות, והכול תלוי בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה" (שם, בעמ' 284; ההדגשות במקור – ח"מ)
הנה כי כן, משמעות סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ היא שרק אם יגיע בית המשפט למסקנה כי כלו כל הקיצין, וכי ההורה לא רק שאיננו מסוגל כיום לדאוג לילדו כראוי, אלא גם ש"אין סיכוי שהתנהגותו, או מצבו ישתנו
--- סוף עמוד 24 ---
בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו" – רק אז ייקבע כי מתקיימת עילת האימוץ שבסעיף קטן זה. יוטעם, כי לא כל הורה בעל מגבלות תיפקודיות הוא כזה שיש מקום להגדירו לצורך הענין כמי שאינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי, אלא שחוסר המסוגלות צריך להתייחס להעדר יכולת ההורה לענות לצרכים הבסיסיים המינימליים והחיוניים ביותר של הילד וכל עוד לא הוכח הדבר – לא קמה עילת אימוץ (ראו: רע"א 669/00 פלונית נ' פלוני, פ"ד נד(3) 196, 215-214 (2000)).
29. הנה כי כן ברמת ההפשטה ניתן להסתכל על סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ כאילו הוא משמיע לנו את עקרונות תורת האימוץ כולה "על רגל אחת".
ראשית לכל, עומדים זכותו של הילד לגדול אצל ההורה הביולוגי שלו, הזכויות והחובות המקבילות של ההורה המוליד לגדל ולטפח את ילדו, ועקרון האוטונומיה המשפחתית. זכויות אלה לחיי משפחה נכללות בגדרה של הזכות לכבוד האדם המעוגנת ומוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; בג"ץ 7052/03 עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים ([פורסם בנבו], 14.5.2006). יפים לעניין זה דבריו של השופט א' ברק (כתארו אז), ב-ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461, 467 (1984):