--- סוף עמוד 26 ---
14 לחוקה האמריקנית (SANTOSKY v. KRAMER, 455 U.S 745 (1982)). זה המקום להוסיף ולהעיר כי גם בית המשפט האירופאי לזכויות אדם עמד על חשיבות הקשר בין הורה ביולוגי לילדו. בפרשת B v. UK [1988] 10 EHRR 87, נאמר (שם, בפיסקה 60), בין היתר, כך:
“The mutual enjoyment by parent and child of each other’s company constitutes a fundamental element of family life. Furthermore, the natural family relationship is not terminated by reason of the fact that the child is taken into public care”.
עיינו עוד:
BLACKSTONE’S GUIDE TO THE HUMAN RIGHTS ACT 1988, 214-215, 216-217, 265-266 (15th ed., 2009).
לאחר ניתוח יסודותיה של העילה הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ נוכל לעבור עתה לבירור הסוגיה שהוצבה במרכזו של דיון נוסף זה.
שיקולי ערכאת הערעור בעת בירור השגות על החלטתה של הערכאה הדיונית כי התקיימה עילת האימוץ שבסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ
30. לאחר שעמדנו על מהותה של עילת האימוץ שבסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, וטרם שנפנה לדון ישירות בשאלה שעל הפרק – הידרשות בית המשפט לשינוי שחל במצבו של ההורה הביולוגי בשלב הערעור, לאחר הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפיו – עלינו לבחון סוגייה מקדמית נוספת הנחוצה לענייננו והיא: האם שאלת קיומה של עילת אימוץ, שהערכאה הדיונית קבעה כי היא מתקיימת, כלל צריכה לעמוד על הפרק בשלב הדיון בערעור. גישתו של העותר כאן, כזכור, היא שהדיון בערכאת הערעור נעשה בגדרי שלב המשנה השני של הליך האימוץ, שבמסגרתו – כך העותר – יש להניח כי הוכחה עילת אימוץ, כך שאין מקום לבחון עוד האם התקיימה עילת אימוץ, אלא שיש להתמקד רק בשאלת טובתו של הקטין. לסברתי הנוגדת, למצער ככל שהדברים נוגעים לבחינה ערעורית של הכרזת קטין כבר-אימוץ על יסוד עילת האימוץ הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ – על ערכאת הערעור לבדוק האם אכן התקיימה עילת האימוץ. שיקול טובת הילד ה"כללית" הוא ודאי שיקול, אך לא בלעדי. אבהיר את הדברים להלן.
--- סוף עמוד 27 ---
31. ההליך שבו אנו עוסקים כעת הוא של ערעור על פסק דינה של הערכאה הדיונית, אשר מצאה כי יש להכריז על הקטין בר-אימוץ, על יסוד העילה שבסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ. ההכרזה (אשר עלינו להחליט בגדרי הדיון הנוסף האם לאחריה ניתן עוד להידרש לשינויים במצבו של ההורה הביולוגי) – איננה מהווה איפוא משום עובדה קיימת, שההורה הביולוגי מנסה לאחר זמן לשנותה, כי אם מהווה היא קביעה משפטית – האמורה לעמוד לביקורתה של ערכאת הערעור. תפקידה הבסיסי ביותר של ערכאת הערעור במצב דברים זה הוא לבחון האם צדקה הערכאה הדיונית בפסק דינה. ודאי שזהו המצב בשים לב לכך שעסקינן בערעור על החלטה של בית המשפט לענייני משפחה. בענייננו מורה סעיף 9 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 כי לבית המשפט הדן בערעור על פסק דין, או על החלטה אחרת של בית משפט לענייני משפחה "יהיו הסמכויות הנתונות, לפי חוק זה, לבית המשפט לענייני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור" (ההדגשה שלי – ח"מ). עיינו: בע"מ 8863/03 פלוני נ' פלונית ([פורסם בנבו], 12.4.2004), מפי השופט א' רובינשטיין; שאול שוחט ודוד שאווה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה 405-402 (תש"ע-2009).