35. נניח שהנתונים וההערכות שעמדו בפני הערכאה הדיונית אכן היה בהם כדי לבסס את המסקנה אליה היא הגיעה, של היעדר מסוגלות הורית. נניח עוד שנתונים חדשים (שטרם הכרענו אם מותר לנו כלל להידרש להם) ילמדו על כך שההורה שינה ממצבו, או מהתנהגותו, וכי עתה הוא בעל מסוגלות לטפל בילדו כראוי. בסיטואציה כזו, לא ניתן לומר כי החלטתה של הערכאה הדיונית, שצפתה
--- סוף עמוד 29 ---
את העתיד הקרוב, היתה נכונה, ולא ניתן להניח כי ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ נעשתה כדין. אם מובאת בפני בית המשפט שלערעור ראייה על כך שההורה שינה בינתיים מדרכיו ועתה הוא בעל מסוגלות הורית (כך אנו מניחים בשלב זה לצרכי הדיון בלבד), משמעות הדבר היא שהקביעה הקודמת של הערכאה הדיונית שלפיה: "אין סיכוי שהתנהגותו או מצבו [של ההורה] ישתנו בעתיד הנראה לעין", כנדרש בסעיף 13(א)(7) לחוק, היתה קביעה שגויה, עוד במועד נתינתה. אין כל חשיבות לכך שהנתונים וההערכות שעמדו בפני הערכאה הדיונית לימדו על כך שהתנהגותו, או מצבו של ההורה הם כאלה ש"אין סיכוי" כי התנהגותו ומצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין. קביעת הערכאה הדיונית היתה מוטעית לא משום שהפעילה את שיקול דעתה באופן בלתי הולם, אלא מן הטעם הפשוט שאחת מן השתיים: לא היו בפניה מלוא הנתונים הרלבנטיים, או שההערכות שהוגשו לה לגבי העתיד התבררו בדיעבד כלא מדויקות כל צורכן, והרי הכל יודעים שהנבואה פסה מן העולם.
36. המסקנה מן האמור היא זו: אם ערכאת הערעור נדרשת להעביר תחת שבט ביקורתה את החלטת הערכאה הדיונית להכריז על הקטין בר-אימוץ על יסוד העילה שבסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, עליה לעשות כן. אין היא יכולה לקבל את קביעת הערכאה הדיונית כי עילת האימוץ נתקיימה – ולא לסטות הימנה, אלא אם טובת הקטין תחייב זאת. הדבר נכון גם כאשר רק נתונים חדשים והערכות עדכניות בעניין שינויים במסוגלותו של ההורה הם המלמדים על כך שהערכאה הדיונית שגתה למעשה, כבר ב"זמן אמת", בקביעתה כי מתקיימת עילת האימוץ בהתאם לסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ.
37. חשוב להבהיר כי סברתי, לפיה שומה על ערכאת הערעור להעמיד לנגד עיניה את שאלת התקיימותה של עילת האימוץ – אין משמעה שערכאת הערעור יכולה להתעלם מן השאלה של טובת הקטין, והכוונה היא לזו ה"כללית", ולא כפי שמגולמת טובתו זו בעילות האימוץ הספציפיות. העותר מזכיר, ובצדק, את עמדת הנשיא מ' שמגר בעניין דנ"א 7015/94, לפיה לא ניתן להתעלם משינויים שאירעו לאחר הכרזתו של הקטין בר אימוץ. אותו מקרה ידגים: הקטין הוכרז בר אימוץ, הוא הועבר למשמורתם של ההורים המאמצים המיועדים, והעברתו חזרה לידי אמו מולידתו הייתה כרוכה – לדעת