40. נפתח בעצם האפשרות לקבל ראיות נוספות בערעור, ובפרט – אודות שינויים במצבו של ההורה הביולוגי. נקודת המוצא היא שהמגבלה הרגילה על הבאת ראיות, המוסדרת בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, איננה מיושמת בקפדנות בהקשר לדיני האימוץ, שכן תדיר יימצא כי קיימת "סיבה חשובה" לקבלת הראיות הנוספות, כאמור בתקנה. דברים אלה הובהרו היטב כבר על-ידי השופט (כתארו אז) מ' חשין בעניין דנ"א 7015/94, כך:
"יש עילות המנויות בסעיף 13 לחוק האימוץ, וקיומן - או אי-קיומן - צופה פני עבר. כך הוא בעילות ההזנחה למיניהן, אלו עילות המנויות בסעיף 13(2), (4), (5) ו-(6) לחוק האימוץ. ואולם העובדה שעילות אלו נוצרו ונתקיימו בעבר - ואת העבר, ידענו, אין לשנות - עדיין אין בה, לעצמה, כדי לחרוץ את גורל העתיד. לא אמרנו, כמובן - אף לא נאמר - כי ראיות נוספות שתבואנה לפני בית המשפט, יהיה בהן כדי לשנות בהכרח את המערך הכולל. כל שאמרנו הוא, שאין למנוע הבאתן של ראיות נוספות. ... אכן, הכרזתו של ילד בר-אימוץ - וצו אימוץ שאפשר יינתן בעקבותיה - הינם מעשים כה קשים וכה גורליים, עד שנתקשה להורות הלכה כי נמנע הבאתן של ראיות נוספות בערעור, ועל דרך זו נעלים עינינו משינויים שאפשר נתחוללו מאז נתן בית המשפט המחוזי את פסק-דינו ועד להליכי הערעור. כאשר על כף המאזניים מזה עומדים אנו ליתן צו שפועלו יהיה ניתוק ילד מהוריו לעולמים, לא נמנע מתדיין כי יבקש להניח על כף המאזניים מזה ראיות נוספות שאפשר יהיה בהן כדי לשנות את
--- סוף עמוד 32 ---
המאזן. אפשר שהעילה גופה לא יחול בה שינוי, אך בה בעת אפשר ששיווי המשקל שנתייצב בין הגורמים המושכים לצדדים הוא שישתנה. אשר למשקלן של אותן ראיות, ולאפשרות שיהיה בהן כדי להשפיע על הכרעת בית-משפט קמא, פשוט שכל עניין ועניין יישקל לנסיבותיו המיוחדות ואיש איש לגורלו.
בדין אפוא ביקשה המשיבה להביא לפנינו ראיות על שאירע לאחר מתן פסק-דינו של בית-משפט קמא, לאמור: על כך שגילתה להוריה את דבר לידתו של הקטן על כל המשתרג מכך (לאמיתם של דברים היו אלו ראיות על שאירע לאחר שנסתיימה אף השמיעה לפנינו). שאלה לעצמה היא - וזו היא השאלה העיקרית שבה אמורים אנו להכריע - מה השפעה יש וראוי שתהיה לראיות נוספות אלו על הכרעת- דיננו"
(שם, בפיסקאות 56 ו-57 לפסק דינו. כן ראו: נילי מימון דיני אימוץ ילדים 42-40 (1994) (להלן: מימון)).
הנשיא מ' שמגר, שסקר באותה פרשה את התפתחות ההלכה בעניין הוספתן של ראיות חדשות ביחס למצבו של ההורה הביולוגי, הוסיף וקבע כדלקמן: