גישה זו איננה שוללת כלל ועיקר, כמובן, את האפשרות ששינוי במצבו של ההורה הביולוגי יהיה בו כדי לאיין את עילת האימוץ, ולהוביל לביטול ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ; ועמדתו של הנשיא שמגר בעניין זה, שצוטטה בפיסקה 40 שלעיל, מדגישה זאת. גישה זו של הנשיא מלמדת רק שאפשר שהשינויים שחלו במצבו של הקטין, ועוצמת האינטרסים שלו יהיו כה משמעותיים עד שלא יהיה מקום לבטל את ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ.
47. נפנה עתה לגישתו של השופט (כתארו אז) מ' חשין, שהעותר מבקש – לטעמי, ללא ביסוס מספק – למצוא בה תימוכין לטענתו שאין כל רלבנטיות לשאלה האם עילת האימוץ המקורית "נעלמה" ואיננה, עם השינוי שחל בהורה. השופט חשין קבע בפסק דינו כי השינויים שחלו באם הביולוגית היו כאלה שהיעדר המסוגלות המקורית, זו שמצאה הערכאה הדיונית, נמוגה, ובכל זאת הוא מצא כי אין לבטל את ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ. עם זאת, תוצאה זו לא נבעה מכך שהשינוייים באם נעדרי רלבנטיות, או שניתן להכריז על קטין כבר-אימוץ אף בלא עילת אימוץ, אלא ששינוי הנסיבות הוביל למצב שבו תחת היעדר המסוגלות המקורית, קמה עילת היעדר מסוגלות חדשה. קריעת הילד
--- סוף עמוד 36 ---
מהוריו המאמצים והעברתו לאחר תגרום לו, כך קבעו המומחים שם, נזק בלתי הפיך. משמעות הדבר, לשיטת השופט חשין, היא כי: "לא המשיבה ולא אף אדם אחר בעולם, לא היא ולא הם מסוגלים לדאוג לילד כראוי עקב התקשרותו עם ההורים המאמצים" (שם, בעמ' 116). מסוגלותו של הורה הרי איננה ביחס למילוי צרכיו של כל ילד בעולם, או ילדו שטרם נולד, כי אם מילוי צרכיו של הילד הספציפי: עליו "לדאוג לילדו כראוי", כאמור בסעיף 13(א)(7). מכאן, ששינוי מצבו של הקטין, והיקשרותו בקשר אמיץ למשפחה המאמצת, הביא לכך שכל שינוי במצבה והתנהגותה של האם הביולוגית בנסיבות אלו לא יהיה בהם סגי, ומכאן סיכום דבריו של השופט חשין, בזו הלשון:
"עילת אי המסוגלות הספציפית שהוכחה לפני בית המשפט המחוזי, קמה ונהייתה תחתיה עילת אי-מסוגלות אחרת, לאמור, אי-מסוגלות המשיבה לדאוג לילדה כראוי במצבו כיום. ראינו כי עילת אי-מסוגלות סובבת סביב הילד נושא האימוץ. עילת אי-מסוגלות נועדה מעיקרה לספק צרכיו של ילד מיוחד. השאלה היא אפוא, אם ההורה שבו מדובר מסוגל הוא - או אם אין הוא מסוגל - "לדאוג לילדו כראוי". השאלה היא, אם מסוגלת היא המשיבה לדאוג לילדה כראוי במצבו כיום. על כך משיבים לנו המומחים את שהם משיבים, ולשונם לשון חדה ונחרצת היא" (שם, בעמ' 116-115).