--- סוף עמוד 43 ---
הערכתו של ד"ר שרי כבודה במקומה מונח ואינני חולק, כמובן, על בקיאותו המקצועית. דא עקא, שמבחני חוק האימוץ שונים הם כאמור – ולנו להכריע בהם ובמסגרתם. פה המקום להבהיר כי מבחינת כללי הדיון, בית המשפט ממנה מומחה על מנת שיחווה את דעתו בעניינים מקצועיים, אשר לבית המשפט אין המומחיות והידע המקצועי לגביהם, ואולם בית המשפט איננו כבול בהערכת המומחה בכל הנוגע לקביעת המבחן המשפטי הנכון להפעלה. ראו למשל: ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עירית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987); ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993); ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ ([פורסם בנבו], 28.10.2010). השוו עוד:Ristram Hodgkinson EXPERT EVIDENCE: LAW AND PRACTICE 387 (1990), המתבסס על דבריו של השופט Purchas בפרשת V v. W [1988] 2 F.L.R 505, 511, שבתחום דיני המשפחה:
“The burden of those authorities is to the effect that, of course it is entirely within the discretion of the judge whether or not to accept the recommendation of the welfare officers; but, if the recommendation is not followed, it is highly desirable that the judge should indicate in his judgment the reasons why he has not done so. These may take a number of different forms. He may assess the facts differently; he may have reached a professional view of the impact of those facts upon the welfare of the child; he may have been given evidence of matters not available to the welfare officers; he may even have observed attitudes and behaviour of the parties when they appeared before him which should lead him to differ. But, whatever the reasons are, it is desirable they should be given”
עיינו גם: CHILD CARE AND ADOPTION LAW, PP. 113-115.
במילים אחרות, מבחינה משפטית אנו מצויים בשלב שבו עלינו לבחון האם קיימת כלל עילה להוצאתה של הילדה ממשמורתה של האם, בין השאר בהתחשב בטובת הקטינה. התשובה המשפטית לכך, בהתבסס על ההערכה הפסיכולוגית, היא כי בהתקיים מסוגלות הורית, ולו חלקית – אין עילת אימוץ. בהיעדר עילת אימוץ, לא נוכל להתבסס על הערכה
--- סוף עמוד 44 ---
פסיכולוגית הגורסת כי לילדה יהיה טוב יותר עם משפחה אחרת, שכן מסקנה שכזו מגלמת הטייה ברורה, שאין לה עיגון בחוק האימוץ, לטובת ההורים המיועדים לאימוץ, ועלולה היא לרוקן מתוכן את תכליות חוק האימוץ ואת הרף המחמיר יחסית שהמחוקק ביקש להעמיד במצב שבו מבקשים להוציא ילד או ילדה ממשמורת ההורים המולידים. עיינו: ישראל צבי גילת "על הכשל המשפטי המובנה באבחון טובת הילד באמצעות מערך שירות הרווחה" מאזני משפט ה' 403 (תשס"ו-2006); יונתן יובל "יד קלה על ההדק – רטוריקה ואידיאולוגיה של ידע בשיח המשפטי של אימוץ כפוי" משפט וממשל ו' 259 (תשס"א); מילי מאסס בשם טובת הילד 59-11 (2010); (להלן: מאסס (2010)).