"לכל אורך המפגש [עם ההורים המיועדים לאימוץ] הפגינה [הקטינה] התנהגות רגועה ונינוחה. נראה היה כי היא בוטחת ב[גבר המיועד לאימוץ] וב[אישה המיועדת לאימוץ] וחשה נוח בחברתם. בשתי הזדמנויות במהלך הפגישה כינתה [הקטינה] את [הגבר המיועד לאימוץ] "אבא", אם כי כאשר עשתה כן ניכר היסוס בקולה. [הקטינה] נמנעה מלכנות את [האישה המיועדת לאימוץ] אמא...
...לכל אורך המפגש בלט ש[הקטינה] שומרת מרחק מסוים פיסי ורגשי משני בני הזוג ונמנעת בשלב הנוכחי מלהתמסר אליהם בצורה שבני גילה מתמסרים בדרך כלל ביחסים שיש בהם קירבה רגשית..."
(שם, עמ' 25)
ד"ר שרי העריך, בסיכום הדו"ח, כי לקטינה קל יותר לקבל את הגבר המיועד לאימוץ על פני האישה, מכיוון שהוא איננו עומד בתחרות עם תפקידה של המשיבה.
--- סוף עמוד 46 ---
57. סיכום האמור עד כה הוא שטובת הקטינה היא בוודאי השגת יציבות והגעה אל המנוחה ואל הנחלה – אל בית חם ואוהב. אולם בשלב זה לא ניתן לומר, גם אם היינו מתייחסים אך ורק לשיקול טובת הקטינה, כי טובתה מצדיקה בהכרח ניתוקה מאמה, והכרזתה כבת-אימוץ כלפיה.
לקראת סיום נציג עוד מספר הארות והערות.
הערות אחרונות
58. התוצאה המוצעת על ידי מוצדקת אף מכוחו של "מבחן ההדירות": אם הקטינה תישאר בידי האם וחס-וחלילה זו לא תעמוד בנסיון, עדיין ניתן יהיה לחזור למסלול האימוץ (אם כי סיכויי הצלחתו של מהלך זה יפחתו). כנגד זאת – השארת ההכרזה של הקטינה כבת-אימוץ בעינה, על דרך של פסק דין חלוט, כמעט ולא תהיה נתונה לביטול. גישה זו הביאה בשעתו, בפרשה שנסיבותיה דומות לאלו שלנו (והמקרה שלפנינו הוא בבחינת קל וחומר, בן בנו של קל וחומר לעובדות הקשות שנדונו שם) – להעניק לאם המולידה הזדמנות נוספת לקבל את בתה חזרה לרשותה, וזאת אף שהילדה שם הועברה כבר להוריה המאמצים הפוטנציאליים. ראו: ע"א 325/87 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מב(1) 848 (1988), מפי השופט ג' בך, בהסכמת השופט (כתארו אז) א' ברק והשופט א' חלימה.
דרך דומה ננקטה, כאמור, אך זה לאחרונה, גם בעניין רע"א 1841/08 – בפסק דינו של חברי, השופט א' רובינשטיין, בהסכמת חבריי השופטים: ס' ג'ובראן וי' דנציגר.
גישה אחרת עלולה לגרור אותנו ל"מדרון חלקלק", בגדרו יועבר הקטין – בשמו של "עקרון טובת הילד" – להורים מאמצים "טובים" יותר כביכול ממולידו "טרם שהונח הבסיס המשפטי לטענה שיהיה בה כדי להצדיק שלילה מן ההורה של הזכות והחובה למשמורת ילדו" (כמאמרו של מ"מ הנשיא (כתארו אז) מ' שמגר, ב-ע"א 783/81 פלוני נ' פלוני, פ"ד לט(2) 1, 9 (1983), המובא כאן על דרך ההשוואה). על החשש מפני הידרדרות ב"מדרון חלקלק" – ראו: בר"ע 698/86 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פ"ד מה(2) 661, 677 (1988); ע"א 506/88 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 87, 173-172 (1993); בג"ץ 6032/94 רשת חברה תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד נא(2) 790, 807 (1997); בג"ץ 3799/02 עדאללה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' אלוף פיקוד המרכז, פ"ד ס(3) 67 (2005); עע"ם