62. לסיום, אני שב ומביע תקוותי כי המשיבה תעמוד בנסיון, תוך קבלת עזרה כלכלית וטיפולית סבירה, כמקובל ברשויות הרווחה (המצווים על-פי דין לסייע לה), ותוכיח אל-נכון שהיא אכן מסוגלת לדאוג כראוי לבתה היחידה, אשר אותה היא כה אוהבת.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
1. מצרף אני דעתי לחוות דעתו המקיפה של חברי השופט ח' מלצר. אף לטעמי, ולא בלי התלבטות, יש לקבוע כי נכון לעת הזו לא התקיימו התנאים להכרזה על הקטינה כבת אימוץ.
2. תיקים מסוג זה מדירים שינה מעיננו. ההכרעה קשה היא, קשה מנשוא. יש בה התחבטות, התלבטות ושאלות רבות מטרידות את מנוחתנו. כל הכרעה בתיק שכזה מלווה בחששות בכבדים ואף בייסורים שמא שגגה תיפול בידינו. לא ניתנו בידינו כוחות-על ובטח שלא כוחות נבואה. היננו שופטים בשר ודם וכל שיש בידנו הוא החוק, ההלכה הפסוקה, השכל הישר, שיקול דעתנו השיפוטי בהתאם לעובדות שנפרסו לפנינו, וצו המצפון. אכן "קשים הם דיני ממונות. קשים מהם דיני נפשות. קשים מכולם דיני אימוץ ילדים, והם בקודש הקודשים של דיני נפשות ... התחת אלוהים הוא השופט שינתק קשר דם בין אם ואב לבין בן ובת, שייטול בת ובן מאם ומאב וייתנם בידי אם ואב שלא הרו אותם ולא ילדו אותם? הנה זו אם השולחת ידיה לפנים ומבקשת כי יושב בנה אליה. ומי הוא אשר לב לו ולא ייענה לה לאם? ואם לא יוכל להיענות לה, כיצד זה לא יסב פניו אל צדו ... והלוואי והותר לו
--- סוף עמוד 49 ---
לשופט לומר איני יודע. אלא שמחוקק כפה עלינו הר כגיגית, אסר ידינו בנחושתיים וציווה עלינו: אמור אשר תאמר, אך אמור" (דברי השופט מ' חשין בדנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד נ(1) 48, 87 (1995)).
3. הנה אומר אני כמצוות המחוקק את דבריי. לאחר התלבטות רבה, לאחר שקראתי בעיון את דברי חברי השופט מלצר, את פסק הדין נשוא הדיון הנוסף ואת טיעוניהם המלומדים של הצדדים. לאחר ששבתי ועיינתי בכל הדרוש עיון, והוספתי ושקלתי, מסקנתי היא, כי ראוי הוא לבטל את ההכרזה על הקטינה כבת אימוץ שכן לא הוכחה קיומה של עילת אימוץ.
4. בכל הקשור לפן המשפטי ולשאלה המשפטית שהוצגה להרכב מורחב זה, עמדתי היא כאמור כעמדתו של חברי השופט ח' מלצר. עמדתי זו נובעת מתפקידו של בית משפט שלערעור לבחון פסיקתה של הערכאה הדיונית, כפי שעמד על כך חברי בחוות דעתו (ראו פסקאות 31-34 לחוות דעתו). היא נובעת גם מעצם מעמדה החוקתי של הזכות להורות, אשר מקרינה על השאלה העומדת להכרעתנו בדיון נוסף זה. בבג"ץ 11437/05 קו לעובד נ' משרד הפנים ([פורסם בנבו], 13.4.2011) (להלן: פרשת קו לעובד) כתבתי כי "מטבעו של האדם, מטבע בריאתו ממש, לחפש לו את זוגו או את זוגתו, עמם יחיה את חייו, עמם יקים את משפחתו, יביא ילדים לעולם, וימשיך את שרשרת משפחתו. שרשרת הדורות. כך מזה עידן ועידנים וכך גם בימינו אנו, חרף שינויים רבים אשר באו על דרכי האדם ועל משפחתו, עדיין ניכר באדם יצר עז להקים משפחה ולהמשיך את שרשרת הדורות על ידי גידול ילדים. ביצירת משפחה מגשים האדם את עצמו, יוצר את זהותו, בונה מפלט ומגן מפני העולם" (השוו לדבריי בבג"ץ 7052/02 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ' שר הפנים, פ"ד סא(2) 202, 469 (2006)). "בדרך-כלל אין לך נכס היקר לאדם יותר מן הקשר הנפשי בין הורים וילדם הטבעי, שבו הם רואים את פרי אהבתם עצמם ובשרם, ואת דור ההמשך הנושא בחובו את מטענם תורשתי" (ע"א 488/77 פלוני נ' היועץ המשפטי, פ"ד לב(3) 421, 441 (1978)). אכן המשפט נותן