7. חשיבותה החברתית היחסית של הזכות החוקתית להורות וההשפעה של עקרון המידתיות על פרשנות הוראות חוק האימוץ מחייבות אותנו לבחון כל העת כאשר ההליך תלוי ועומד האם אין אמצעי אחר, מתון יותר, שבפגיעתו בהורה ובילד תהיה פחותה יותר. אשר על כן, מסכים אני עם תשובתו של חברי השופט מלצר (פסקה 50 לחות דעתו) לשאלה שעמדה לפתחו של ההרכב המורחב בדיון הנוסף. בית המשפט שלערעור יכול במקרים המתאימים לקבל ראיות המלמדות על מצבו העדכני של ההורה ושל הקטין. כמו כן, אם קיים שינוי משמעותי אשר מאיין את עילת האימוץ, בייחוד בכל הקשור לסעיף 13(א)(7), אזי ניתן לשקול את ביטול ההכרזה על הקטין כבר אימוץ. יחד עם זאת, מובן הוא שמימד הזמן הוא קריטי במקרה דנן. "'לוח הזמנים' שבו יש להתחשב הוא לוח הזמנים מנקודת מבטו של הקטין ... מה שנראה תקופה קצרה אצל מבוגר עשוי להתקבל כנצח אצל הקטין ... יש לזכור כי תקופת הזמן הראשונה בחייו של הקטין חשובה ביותר ליצירת קשר עם דמות מטפלת ראשונית" (פרשת ההורים הביולוגיים, עמ' 159). הזמן ושינוי הנסיבות צריך להיבחן במועד קבלת ההחלטה שהרי "הכול זורם, אין
--- סוף עמוד 53 ---
אנו טובלים פעמיים באותו נהר, והמשפט, כמערכת נורמות המבקשת להשתלב בחיים ולנתב את דרכם של בני אנוש, חייב להביא במניין את הזמן כגורם ראשון במעלה. הזמן הוא הממד הרביעי. כך בחיינו וכך במשפט" (פרשת ההורים הביולוגיים, עמ' 176). אשר על כן, עצם העובדה כי קיים שינוי נסיבות מצידו של ההורה, אשר יכול להביא לקביעה כי קיימת מסוגלות הורית בשלב הערעור, אין בזה די כדי לבטל את ההכרזה על הקטין כבר אימוץ. יש לבחון כל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות ומצבו של הקטין, כפי שעמד על כך חברי השופט מלצר בפסקה 50(ג) לחוות דעתו. לטעמי גישה זו מביאה לידי ביטוי בצורה הנכונה את מעמדה החוקתי של הזכות להורות, את טובתו של הילד והאינטרסים של גורמים הנוספים. כל זאת בדרך מידתית המחפשת פתרון המאזן את כלל השיקולים באופן ראוי על פי משקלם היחסי.
8. נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, כפי שפורטו בפסק הדין נשוא הדיון הנוסף, ועל ידי חברי השופט מלצר בחוות דעתו, מטים את הכף אל עבר ההחלטה שלא מתקיימת עילת אימוץ של הקטינה כלפי אימה. מובן הוא שאין ביטחון מוחלט שהאם תתמיד בהליך שיקומה. אין אנו יודעים את העתיד בוודאות, וכפי שציינתי הנבואה לא ניתנה בידינו. אכן, ייתכן כי שגגה תיפול תחת ידינו, והמציאות תכה על פנינו. אולם חייבים אנו להכריע, וכל הכרעה קשה היא. כאמור לטעמי באיזון בין השיקולים השונים, בהתבסס על חוות הדעת, ההליך השיקומי בו נמצאת האם והעובדה כי הקטינה אינה נמצאת במשפחה מאמצת, יש להותיר את פסק הדין נשוא דיון נוסף זה על כנו (השוו לרע"א 1841/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ([פורסם בנבו], 22.5.2008)).