9. כמו כן, ברצוני להדגיש כי דבריה של האם במהלך הדיון שנערך בפנינו נסכו בי ביטחון מסוים ותקווה כי היא מודעת היטב למצבה ויש בה רצון עז וכנה למלא את מחויבותה ההורית כלפי הקטינה. האם לא ניסתה להפריז במצבה ולתאר מציאות שאינה קיימת. היא אמרה בפה מלא "נכון שהשתמשתי בסמים 17 שנה, נכון שיש סיכון. אני היום מפחדת לחזור להשתמש בסמים, בכדי לא לאבד את מה שיש לי היום" (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, שורות 2-4). בהמשך היא גם אמרה שהיא מודעת לסכנה של חזרה לשימוש בסמים ולא הסתירה סכנה זו
--- סוף עמוד 54 ---
מאיתנו. החיבור של האם לקרקע המציאות וההבנה שלה בדבר האחריות העצומה המוטלת על כתפייה מחזקת את התקווה כי הפעם היא תדע לקחת את ההזדמנות שניתנה לה על מנת להעניק לבתה חיים מלאים, טובים ושופעים באהבה. ברצוני לנצל הזדמנות זו ולומר לאם כי חובת ההוכחה מוטלת על כתפייה ועליה לעשות כל מאמץ על מנת לגדל את בתה בדרך ראויה. הורות זו זכות אך גם חובה כבדת משקל. החוק קובע כי "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם" (סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962). על האם להעניק לקטינה הן את צרכיה החומריים והן את צרכיה הרגשיים, שהרי "כל ילד זקוק לאהבת הורים והיא בגדר צורך חיוני בעבורו. כידוע, חסך באהבה עשוי להשפיע לרעה על אישיותו של אדם ... כל עוד הורה הוא האפוטרופוס הטבעי של ילדו, הוא נושא בחובה הקבועה בחוק לדאוג לצורכי הילד, צרכים שיש לתת להם מובן רחב, החורג מצרכים חומריים גרידא" (ע"א 2034/98 אמין נ' אמין, פ"ד נג(5) 69, 80, 82 (1999)).
10. לאור האמור לעיל, וכאמור עם התלבטות והתחבטות המתחייבת מעצם טבעו של תיק זה, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט ח' מלצר.
ש ו פ ט
הנשיאה ד' ביניש:
האם ובאלו נסיבות ניתן להתחשב בשינוי שחל במצבו של ההורה הביולוגי בשלב הערעור, לאחר הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפיו? זו השאלה שהעמדנו לדיון הנוסף שבפנינו. הרקע לדיון בשאלה המשפטית שהונחה לפתחנו הוא בסיפור חיים טרגי, שבו נכרכו חייהן של קטינה ואמה - המשיבה - המבקשת לגדלה. הנושא שלפנינו הוא מטבעו, אחד העניינים הקשים ביותר המובאים להכרעתו של בית המשפט. נוכח הקושי הניצב לפנינו בבואנו להכריע בגורלה של קטינה שעתידה צופן עמו סיכונים וסיכויים, ובהתחשב בכלים המוגבלים שבידינו, החלטתי על קיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה, אשר קבע, בהרכב של שלושה שופטים, כי יש לבטל את ההכרזה על הקטינה כבת-אימוץ כלפי אמה. לפיכך, התכנסנו לדון בעניין שלפנינו במותב של תשעה שופטים.