2. בפסק דינו ניתח השופט הנדל באופן מעמיק ויסודי את הוראת סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, שהיא ההוראה הנורמטיבית החולשת על המקרה שלפנינו. הוראת סעיף 13(א)(7) מגדירה, כך קבע השופט הנדל, שני תנאים מצטברים שבהם קמה עילת ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ הקבועה בסעיף. התנאי הראשון הוא העדר מסוגלות הורית לדאוג לצרכי הילד. התנאי האחר, שמורכב משני ראשים, הוא העדר סיכוי לשינוי בעתיד הנראה לעין, וזאת גם אם תינתן עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל על ידי רשויות הסעד והרווחה. בהקשר זה הוסיף השופט הנדל כי השימוש במונח מסוגלות, בשילוב עם בחינת השפעתה של עזרה מטעם רשויות הסעד, מלמד שעילת האימוץ תתהווה רק במקרים קיצוניים שבהם אין אפשרות לשנות את המצב. רף גבוה זה שהציב המחוקק נשען, לשיטת השופט הנדל, על שלושה אדנים: רצונה של המדינה שלא להתערב בקשר הטבע שבין ההורה הביולוגי לבין ילדו; הזכות להורות וטובת הילד. השופט הנדל המשיך וקבע כי עילת האימוץ הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ אינה נבדקת לפי המבחן של טובת הילד, אולם המבחן יתעורר אם ההורה הוא נעדר מסוגלות לעתיד הנראה לעין, חרף קבלת סיוע מרשויות הסעד; כך שרק בהיבט זה נימוק טובת הילד גובר על רצונו הסובייקטיבי של ההורה. בכל הנוגע להתייחסות בסעיף 13(א)(7) הנ"ל ל"עתיד הנראה לעין" ציין השופט הנדל כי תיבה זו מחייבת את בית המשפט לבצע הערכה כלפי העתיד להתרחש. כן הוסיף השופט הנדל כי
--- סוף עמוד 57 ---
אורך התקופה עשוי להשתנות ממקרה למקרה, אולם אין מדובר בפרק זמן שגבולותיו פתוחים או פרוצים. באשר לתנאי הנוגע להעדר סיכוי לשינוי "על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד" קבע השופט הנדל כי משמעות ההוראה היא שהמסוגלות ההורית נבחנת מבעד לעדשת ההורה "המסתייע" ולא ההורה "העצמאי". זאת, מתוך תפיסה לפיה על רשויות הסעד לתרום את חלקן בייצוב התא המשפחתי הטבעי.
3. בכל הנוגע להתקיימות תנאי סעיף 13(א)(7) בנסיבות המקרה שלפנינו ציין חברי השופט הנדל כי מדובר במקרה קשה ומורכב להכרעה. בהקשר זה עמד השופט הנדל על כך שרשויות הרווחה השקיעו מאמץ ניכר בעניינה של המשיבה, ועל כך שזו ניסתה להשתקם חרף כשלונותיה. עוד ציין בהקשר זה, בין היתר, כי המשיבה "נקייה מסמים" מזה כשנתיים; שבה לחיק משפחתה ונהנית כעת מתמיכתה; עובדת באופן קבוע כסייעת לגננת ושוכרת דירה לבדה. שינויים אלה במצבה של המשיבה אירעו, כך הדגיש השופט הנדל, מחוץ לקן הבטוח והמוגן שסיפקה קהילת "אילנות". לפיכך מצא כי חל שינוי, שאף ניתן להגדירו כ"דרמטי", במצבה של המשיבה והוסיף כי לראשונה היא מתפקדת כאישה עצמאית ואחראית, השומרת על אורח חיים "רגיל".