ההכרעות בענייני אימוץ, בהן נדרש בית המשפט לשקול את ניתוק הקשר הטבעי הקיים בין הורים לילדיהם, הן מן הקשות בהכרעות השיפוטיות (ראו בע"מ 9229/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית ([פורסם בנבו], 10.8.2005) (להלן: עניין פלונית), פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא א' ברק). בבואנו לקבל הכרעה בשאלת אימוצו של קטין מנחות אותנו, כמובן, הוראות הדין המחייב כפי שפורש בפסיקתו של בית משפט זה, ובה בעת אנו פועלים בהתאם למיטב הכרתנו כשופטים ומתוך תחושת האחריות הכבדה לגורל הקטין או הקטינה שעתידם נדון לפנינו.
8. בהתאם להוראות חוק האימוץ, כפי שפורש בפסיקתו של בית משפט זה, בהיעדר הסכמה של ההורים הביולוגיים לאימוץ, הליך האימוץ בישראל נחלק לשני שלבים. בשלב הראשון נבחנת השאלה האם הקטין הוא בר-אימוץ. שלב זה נוגע לניתוק הזיקה המשפטית בין הקטין לבין הוריו הביולוגיים. השלב השני בהליך האימוץ עוסק במתן צו אימוץ לקטין שהוכרז כבר-אימוץ. שלב זה נועד ליצור את הזיקה המשפטית בין הקטין לבין הוריו המאמצים (ראו: ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נג(1) 241, 260-258 (1999); בע"מ 778/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני ([פורסם בנבו], 29.11.2009) (להלן: עניין פלוני), פסקה 23 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל).
--- סוף עמוד 61 ---
השלב הראשון של הליך האימוץ נחלק לשני שלבי משנה. בשלב המשנה הראשון נבחנת השאלה האם קמה בעניינו של הקטין אחת מעילות האימוץ הקבועות בסעיף 13 לחוק האימוץ, כאשר טובתו של הילד אינה בגדר עילת אימוץ עצמאית. קיומה של עילת אימוץ לפי חוק האימוץ הוא המקנה לבית המשפט סמכות לפגוע באוטונומיה של ההורים ובזכויותיהם הטבעיות (ראו בע"מ 6509/04 ההורים הביולוגיים נ' פלונית ופלוני המיועדים לאימוץ הקטין, פ"ד נט(1) 596, 612 (2004)). בשלב המשנה השני נבחנת השאלה האם בהתקיים עילת אימוץ יש להכריז על הילד כבר-אימוץ. שלב זה עניינו בשיקול הדעת השיפוטי המופעל כדי לבחון האם טובת הילד, שהיא הגורם הדומיננטי בשלב המשנה השני, מחייבת הכרזה עליו כבר-אימוץ. בהתייחסו לשלב המשנה השני ציין הנשיא ברק כי:
"בשלב המשנה השני, אף שבית המשפט רשאי להכריז על ילד כבר-אימוץ, אין הוא חייב לעשות כן, ויש להתחשב במכלול השיקולים והחלופות הקיימות על פי טובתו של הילד" (ראו שם, בעמ' 613).
9. במקרה דנן השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם יש להכריז על הקטינה כבת-אימוץ. לשם כך נדרשת, אפוא, בחינת קיומה של עילת אימוץ לפי סעיף 13 לחוק האימוץ. לאחר מכן, היה ונמצא כי מתקיימת עילת אימוץ, יש לשקול האם טובת הקטינה מחייבת את הכרזתה כבת אימוץ. בחינה דו-שלבית זו (במסגרת השלב הראשון של הליך האימוץ) צריכה להיעשות בראש ובראשונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, שהוא הערכאה השיפוטית המוסמכת להכריז על ילדים כבני אימוץ לפי חוק האימוץ (ראו סעיף 1(6)(ח) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995)). הכרעה זו נעשית בהתאם לראיות המוצגות בפני בית המשפט, הן בנוגע לקיומה של עילת אימוץ והן בנוגע לטובתו של הקטין שעניינו נדון בפניו. בית המשפט המחוזי, כערכאת הערעור על בית המשפט לענייני משפחה, ובית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי (אם ניתנת רשות ערעור), נדרשים במסגרת תפקידם הערעורי לבחון כל אחד את הכרעת הערכאה השיפוטית שתחתיו. זהו ההליך המשפטי הרגיל.