--- סוף עמוד 66 ---
במצבם של ההורים הביולוגיים והן במצב של ילדיהם, במיוחד כך בחלוף הזמן; מכאן עולה הצורך בשמירה על גמישות פרוצדוראלית בתחום זה. צורך זה בולט במיוחד בכל הנוגע לעילת חוסר המסוגלות ההורית שהיא, כפי שציינו לעיל, במידה רבה עילה הצופה פני עתיד ומצריכה לא אחת הערכה מחודשת ומעודכנת של הנתונים הרלוונטיים נוכח האפשרות לשינויים שחלו מאז הכרזת הילד כבר-אימוץ על ידי הערכאה הדיונית. מתן אפשרות לבחינה מחודשת זו נובע גם מהחובה הקבועה בסעיף 1(ב) לחוק האימוץ, המוטלת גם על ערכאת הערעור, להפעיל את הסמכויות השיפוטיות הקבועות בחוק האימוץ לטובת המאומץ. יפים לעניין זה דבריו הבאים של הנשיא שמגר:
"חומרת הצעד של קריעת ילד מהוריו מולידיו מחייבת זהירות רבה, אמפתיה לכל הנוגעים בדבר, וממילא אהדה למאמצים כנים של תיקון המעוות. במצב רגיל, ניתוק ילד מהוריו יוצר פצע אצל ההורה, אשר אינו עומד בהכרח בפרופורציה נכונה להתנהגות ההורה לפני נטילת הילד. לשון אחר, אקט הרחקת הילד מהוריו הוא שיוצר לפתע מודעות חדה למציאות שנוצרה, ובעקבותיה געגועים וכאב על האובדן, אף אם לפני כן לא נתגלה כלפי הקטין אותו יחס אשר הוא זכאי לו. מובן שהנושא האמור חייב לזכות לטיפול יעיל, ואין לגרום התמשכות ההליכים במשך זמן בלתי סביר" (ראו דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד נ(1) 48, 80 (1995) (להלן: דיון נוסף פלונית)).
הנה כי כן, לכאורה אין מחלוקת עקרונית ביני לבין חברי השופט מלצר בשאלת האפשרות להתחשב בשינוי נסיבות ובראיות חדשות בשלב הערעור. המחלוקת היא בכך שלשיטתי שיקולי טובת הילד משפיעים גם על בחינת המסוגלות ההורית, ולפיכך יש לתת להם משקל רב יותר מזה שנתנו להם חבריי.
14. באת-כוח העותר מפנה בטענותיה לפסק הדין המנחה בשאלות אלה, שהוא פסק הדין שניתן בדיון נוסף פלונית. שלושת שופטי הרוב באותה פרשה הגיעו למסקנה כי ניתן להתחשב בתנאים מסוימים בשינויים שאירעו במצבו של ההורה הביולוגי לאחר הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפיו; אולם נקטו עמדות שונות באשר לנסיבות בהן מן הראוי לעשות כן, אף שכולם
--- סוף עמוד 67 ---
הדגישו את הצורך להביא בחשבון גם את טובת הילד. לגישת השופטת ד' דורנר, ההתחשבות בשינוי מצב ההורה הביולוגי היא אפשרית רק במסגרת בחינת טובת הילד, וכך ציינה בהקשר זה:
"גם מבחינת סדרי הדין אין זה ראוי לבחון קיומה של עילת אימוץ על-פי מצב ההורה בהליך הערעור. כידוע, בכל הליך ערעורי נבחן פסק הדין של הערכאה הראשונה על סמך הראיות שהיו לפניה. אכן, בערעורי אימוץ נוהגים אנו לקבל כדבר שבשיגרה תסקירים וחוות-דעת עדכניות על מצב הילד וההורה. אך "חריגה" זו מן ההליך הערעורי המקובל נעשית למען טובת הילד. בגדר טובת הילד מתחשבים גם בהנחה כי טוב לו לילד שיגדל אצל הוריו הטבעיים... גישה זו מתבקשת הן משום העיקרון הכללי של סופיות ההליכים, והן בשל הנימוקים המיוחדים לתיקי אימוץ. פתיחתה מחדש של שאלת המסוגלות ההורית (בנפרד מטובת הילד) תפגע חמורות בילד, שכן לא ניתן יהיה אז להכריע בגורלו על-פי טובתו כשלעצמה גם לאחר שההורה לא קיים את חובותיו כלפיו. לדעתי, אם בערכאה הראשונה הוכחה עילת אימוץ, יש להתחשב בשינוי במצב ההורה רק במסגרת בחינת טובתו של הילד ולא לעניין ביטול עילת האימוץ" (ראו דיון נוסף פלונית, בעמ' 71)