15. כאשר ערכאת הערעור דנה בשאלת הכרזתו של ילד כבר-אימוץ והובאו בפניה ראיות חדשות עליה להתחשב, אפוא, בראיות אלה - בנוגע למסוגלותו ההורית של ההורה הביולוגי כפי שהן עומדות אל מול שיקולי טובת הילד. הנכונות לבחון את שאלת המסוגלות ההורית מחייבת בחינה במקביל של השינויים שחלו, אם חלו, גם בקטין ואין להתעלם מטובתו של הילד, שבית המשפט בהליך המאשר הכרזה על היותו בר-אימוץ, מופקד על גורלו ושלומו. כאשר הילד הוכרז כבר-אימוץ על ידי הערכאה הדיונית, הרי גם אם טרם הוצא צו אימוץ לגביו ייתכן שחל שינוי במצבו בפועל, שיכול שינבע מהכרזה זו. השינויים שחלו בקטין ובנסיבות חייו משפיעים, כמובן, על הערכת המסוגלות ההורית. הכלל לפיו מסוגלות ההורה נבחנת באופן קונקרטי ביחס לילד שעניינו עומד על הפרק עשוי להשפיע הן על האופן בו בוחנת ערכאת הערעור את מסוגלותו ההורית של ההורה הביולוגי בהתאם לצרכיו המיוחדים של אותו קטין, והן על האופן בו נבחנת על ידה טובת הילד. לשון אחר, מסוגלותו ההורית של ההורה הביולוגי צריכה להיבחן על ידי ערכאת הערעור בהתאם לתשתית העובדתית והראייתית במועד הערעור, ובגדרה יש לבחון גם את המסוגלות כלפי צרכיו של הקטין הנדון וטובתו; זאת, כמובן, ככל ששאלת השינויים בנסיבות ההורה או הילד מתעוררת בערכאת הערעור. כך,
--- סוף עמוד 71 ---
חלוף הזמן ושינויים אפשריים שחלו בנסיבות חייו של הילד, שהוכרז כבר-אימוץ על ידי הערכאה הדיונית, עשויים להביא לכך שבשלב הערעור יינתן משקל משמעותי יותר לטובת הילד, ביחס לקביעת היעדר המסוגלות ההורית. שכן, בסופם של הליכים ובהתאם להוראת סעיף 1(ב) לחוק האימוץ עומדת טובת הילד ביסוד הליך האימוץ כולו.
בבחינת עילת המסוגלות ההורית בשלב הערעור אין לקיים הפרדה של ממש בין בחינת קיום עילת האימוץ לבין בחינת טובת הילד. טובת הילד אמנם אינה עילת אימוץ עצמאית, אך יש בה כדי להשפיע באופן משמעותי על בחינת מסוגלותו ההורית של ההורה הביולוגי; שהרי לפי סעיף 13(א)(7) ההורה הביולוגי נדרש להיות מסוגל לדאוג לילדו "כראוי". בהערכת מסוגלות זו נבחנת השאלה האם ההורה מסוגל (או יהיה מסוגל בעתיד הנראה לעין) לדאוג לצרכיו הפיזיים, הרגשיים והחינוכיים של ילדו. כדי להכריע בשאלה זו, על ערכאת הערעור לבחון את המסוגלות כלפי הילד הקונקרטי שעניינו תלוי ועומד בבית המשפט. משמעות הדבר היא שלבחינת טובת הילד יש משקל ניכר בהגדרת צרכיו הפרטניים ובבירור השאלה האם ההורה הביולוגי מסוגל לדאוג להם "כראוי". עוד עלינו להביא בחשבון כי הביטוי "טובת הילד" הוא רחב ומאז הוחק חוק האימוץ חלה התפתחות באשר למעמדו של הילד והוא נתפס כמי שטובתו כוללת את מכלול זכויותיו כאדם. לפיכך למען עתיד הילד יש לבחון את טובתו בהתאם למעמדו, אישיותו ולזכותו להגנה על חייו ועל שלמותו הנפשית. עלינו לזכור כי לא רק בזכותו של ההורה הביולוגי להורות ולגידול ילדו אנו דנים בהליך האימוץ. לפנינו ניצבת מנגד גם זכותו של הילד להתפתח ולגדול במסגרת הולמת שתסייע לביסוס חייו בעתיד, בלא שישא על גבו את המשא והנטל של הוריו. נזכור כי לא הקטין צריך לשמור על עתיד אמו או אביו, אלא הם המופקדים על שלומו ובלבד שהם מסוגלים לכך. עמד על כך הנשיא שמגר בציינו כי: