יש לילד זכויות... הוא אינו קניין הוריו. אם אירעה נסיבה מן הנסיבות המצערות שסעיף 13 לחוק מונה אותן, אין תיקון המצב מחזיר את הגלגל אוטומטית לאחור. אי-אפשר למחוק במחי יד את אשר אירע, וצריך לתת את הדעת, היטב ובתשומת לב, למשמעות הדברים מבחינת הקטין" (ראו דיון נוסף פלונית, בעמ' 80).
--- סוף עמוד 72 ---
16. חשוב לציין עוד, כי שאלות המסוגלות ההורית וטובת הילד, הכרוכות זו בזו, הן שאלות של מומחיות מקצועית ועל כן, ככלל נדרש בית המשפט להסתמך על חוות דעת מומחים בנוגע לסוגיות אלה. נוכח השינויים האפשריים במצבם של ההורה הביולוגי ושל ילדו בחלוף הזמן, עליהם עמדנו לעיל, נדרשת לעתים ערכאת הערעור למנות מומחים ביוזמתה, ולא להסתפק בחוות הדעת שהובאו בפני הערכאה הדיונית. כך אירע גם במקרה שלפנינו. למותר לציין כי חוות דעת המומחים אינן מחייבות את בית המשפט, שעליו מוטלת האחריות הכבדה של הכרעה בשאלות המסוגלות ההורית וטובת הילד. אולם בהעדר טעמים משכנעים ובעלי משקל של ממש ייטה בית המשפט שלא לסטות מהמלצות המומחים בסוגיות הנזכרות. בהקשר זה ציין הנשיא ברק כי:
"שאלת המסוגלות ההורית היא אמנם הכרעה שיפוטית, אך אין היא עניין של ידיעה שיפוטית. ראוי הוא כי בית המשפט יסתמך על חוות דעת מומחים בתחום, מה גם שאלה מבוססות על תשתית עובדתית ענפה ומפגשים מקצועיים מקיפים עם הצדדים לעניין" (ראו עניין פלונית, פסקה 24 לפסק הדין של הנשיא ברק).
על עמדה זו חזר בית המשפט בהחלטות לא מעטות. עמדה דומה הובעה על ידי חברתי השופטת א' חיות בזו הלשון:
"חוות דעתם של מומחים מהווה, אפוא, מכשיר חשוב בו מסתייע בית-המשפט בבואו להכריע בשאלות הנוגעות לטובתו של הקטין וככלל, אף יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שאותם מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה" (ראו בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני ([פורסם בנבו], 2.5.2005), פסקה 10 לפסק הדין).
יפים לעניין זה גם הדברים הבאים שנאמרו על ידי חברי השופט ס' ג'ובראן באחת הפרשות:
" ...יש לזכור כי המבחן הנוגע ל"טובת המאומץ" הינו מבחן סבוך ומופשט, בו רב הנסתר על הגלוי. במרבית המקרים, בית המשפט נעדר את הכלים להכריע בסוגיה זו לבדו. לשם כך נזקק בית
--- סוף עמוד 73 ---
המשפט, כדבר שבשגרה לעזרתם של מומחים מקצועיים, הם בעלי הידע והכישורים הנדרשים כדי לחוות מצבו הנפשי והגופני של הקטין, כמו גם את השפעת סביבתו הקרובה עליו. כבר נפסק לא אחת, כי שאלות מן הסוג האמור, אינן עניין שבידיעה שיפוטית, ולכן: "ראוי הוא כי בית המשפט יסתמך על חוות דעת מומחים בתחום, מה גם שאלה מבוססות על תשתית עובדתית ענפה ומפגשים מקצועיים מקיפים עם הצדדים לעניין"... ובמקום אחר צוין, כי: "חוות-דעתו של מומחה נודע לה, כעיקרון, משקל רב ביותר - גם אם לא משקל מכריע - ומקומה הוא בכותל המזרח של הכרעת-הדין"... יחד עם זאת, ברי לכל כי בית המשפט לעולם הוא הפוסק האחרון, והיעזרות בחוות דעת של מומחים אין פירושה כי על בית המשפט להתפרק מסמכותו ולהמיר שיקול דעתו העצמאי בזה של המומחה... בסופו של יום, הכלל שנקלט בפסיקה הוא, כי על בית המשפט לאמץ את המלצות המומחים אותם מינה, מקום בו חוות הדעת שיצאה תחת ידם הינם הגיונית ומשכנעת... בית המשפט יסטה מהמלצות המומחים אך אם קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים זאת... דברים אלו ודאי נכונים מקום בו מונחות בפני בית המשפט מספר חוות דעת אשר כולן מובילות לאותה מסקנה אחת ויחידה, כפי שאירע במקרה שלפנינו. או אז, ברי כי הנכונות לסטות מהמלצת הגורמים המקצועיים תפחת באופן משמעותי" (ראו בע"מ 6593/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ([פורסם בנבו], 22.3.2007), פסקה 2 לפסק דינו של השופט ג'ובראן)).