מקובלת עלי גישתו של בית המשפט בשורה של פסקי דין ביחס למשקלן ומעמדן של חוות דעת המומחים בכל הנוגע לשאלת המסוגלות ההורית וטובת הילד. בית המשפט רשאי, כמובן, לסטות מחוות הדעת, אך הוא רשאי לעשות כן רק מטעמים כבדי משקל. לצערי, מטעמים שאפרט בהמשך, סטו חברי שבדעת הרוב מחוות הדעת שהיו בפניהם בלא לתת טעם משכנע לכך.
17. עמדתי היא, אפוא, כי בדונה בערעורים בנושאי אימוץ נדרשת ערכאת הערעור (בין אם מדובר בבית המשפט המחוזי ובין אם מדובר בבית המשפט העליון) לא אחת למלא תפקיד החורג מתפקידה המסורתי כערכאת ערעור.
--- סוף עמוד 74 ---
ככלל, ובהתאם לשיקול דעתה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, רשאית ערכאת הערעור להתחשב בשינויים שחלו במצבו של ההורה הביולוגי, לאחר שהקטין הוכרז כלפיו כבר-אימוץ על ידי הערכאה הדיונית, ולאפשר הבאת ראיות חדשות בנוגע לשינויים אלה. בנסיבות מסוימות ערכאת הערעור אינה יכולה להסתפק אך בבחינת השאלה האם נפלה טעות בהכרעת הערכאה הדיונית בהכריזה על ילד מסוים כבר-אימוץ; אלא עליה לבדוק על בסיס הראיות העדכניות המובאות בפניה האם חלוף הזמן הביא לשינוי במצבו של ההורה הביולוגי בכל הנוגע לגיבושה של עילת האימוץ, ולא פחות מכך האם חל שינוי בהערכת טובת הילד. ראיות חדשות אלה ניתן להביא הן באשר לקיום עילת האימוץ והן בנוגע לטובת הקטין. באשר לעילת האימוץ של העדר מסוגלות הקבועה בסעיף 13(א)(7) עמדתי היא כי בחינת טובת הילד היא הכרחית לשם הכרעה בשאלת גיבוש עילת האימוץ, כדי לבחון את מסוגלותו ההורית של ההורה המסוים בעומדם אל מול צרכיו וטובתו של הקטין המסוים שההורה מקבל עליו את האחריות ההורית, על אף כישלונותיו בעבר. בהקשר זה יצוין כי חברי השופט הנדל בפסק הדין נשוא העתירה סבר כי יש לבחון גם בשלב הנוכחי את המסוגלות ההורית בנפרד מבחינת טובת הילד, כך שעד שלא גובשה ההכרעה בעניין המסוגלות טובת הילד איננה רלוונטית. לדעה זו איני יכולה להסכים, שכן "טובת הילד" היא הגרעין שברקע הליך האימוץ כולו, וכך עולה גם מהוראת סעיף 1(ב) לחוק האימוץ. בהקשר קרוב אך שונה - בדיון בבקשה לביטול הכרזה על קטין כבר-אימוץ - אמרה חברתי השופטת ארבל:
"מבין שלושת השיקולים שנסקרו עומד השיקול בדבר טובת הילד כשיקול הראשון במעלה שלו ניתנת עדיפות. אם מגיע בית המשפט למסקנה כי החזרת הקטין להורה הביולוגי תגרום לפגיעה קשה בקטין, אין מקום להורות על ביטול הכרזת הקטין כבר-אימוץ... זכות ההורים הביולוגיים, על אף שעודנה קיימת ונשקלת, מאבדת את מעמד הבכורה שלה לאחר ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ" (ראו עניין פלוני, פסקה 35 לפסק דינה של השופטת ארבל).