"למעשה, אין מחלוקת ממשית בדבר היות המשיבה חסרת מסוגלות הורית באותה תקופה בה הקטין שהה לסירוגין ברשות המשיבה, במשפחות אומנות ובמוסדות. טענתה העיקרית היא שעתה היא הצליחה לייצב את חייה, מחזיקה במקום מגורים קבוע ובעבודה קבועה, וכשירה לגדל את בנה הקטין. טענה זו נתקבלה בבית המשפט המחוזי, שסבר כי יש במשיבה יכולות הוריות בסיסיות, ועל כן בהינתן הדרכה מתאימה, יש למסור את הקטין לידי המשיבה לתקופת ניסיון. קביעה זו אין בידי לקבל. אכן, שאלת המפתח אינה אם המשיבה דאגה כראוי לקטין בעבר. התשובה על כך, למרבה הצער, היא בשלילה. שאלת המפתח היא מה יהא בעתיד, והאם קיים סיכוי שהתנהגותה או מצבה ישתנו בעתיד הנראה לעין? נראה לי, שעיקר הבעיה כיום במסוגלות המשיבה נעוצה בחוסר מסוגלותה לספק את צרכיו הנפשיים והרגשיים של הקטין, הן לאור אישיותה, הן לאור הצרכים המוגברים של הקטין, והן לאור ההיסטוריה העגומה של הקשר ביניהם" (ראו עניין פלונית, פסקה 23 לפסק דינו של הנשיא ברק).
19. זאת ועוד, גם חבריי התומכים בעמדה כי למשיבה יש מסוגלות הורית כנדרש, מסכימים כי זו מותנית בקבלת סיוע מתאים מגורמי הסעד והרווחה. סיוע מעין זה ניתן למשיבה בגדר הניסיונות הרבים שנערכו בעבר לשקם את חייה ואת יחסיה עם הקטינה. למרבה הצער ניסיונות אלה כשלו בשלבים שונים. חשוב לזכור גם כי על אף המאמצים הראויים לשבח של המשיבה בשנתיים האחרונות, טרם נבחנה למעשה יכולתה להעניק לקטינה את היציבות ההורית הדרושה לה; שכן עיקר מאמציה של המשיבה, שאין ספק כי יש בהם כדי לתרום להפיכתה לדמות חיובית בחייה של הקטינה, הופנו לעניין הפסקת השימוש בסמים. אולם, מצבה הנפשי של המשיבה בהסתכלות ארוכת טווח,
--- סוף עמוד 77 ---
כעולה מחוות דעת המומחים, עודנו גבולי וניתן אף לומר שברירי. בנסיבות אלה ספק בעיני אם נוכח מבנה האישיות הבסיסי של המשיבה, ובהתחשב בגילה של הקטינה, מדובר בסיטואציה שבה יהיה בסיוע של רשויות הרווחה כדי לתרום משמעותית למסוגלותה ההורית של המשיבה. בהקשר יש לזכור עוד כי נוכח גילה של הקטינה, שהיא כיום בת 7 שנים, דומה כי היה והקטינה תוחזר לידי המשיבה וזו תיכשל פעם נוספת, הסיוע הסוציאלי העיקרי שיוכל להינתן למשיבה ולקטינה בנסיבות אלה הוא בהוצאת הקטינה לגידול במוסדות פנימיתיים מחוץ לביתה. דומה כי אין צורך להכביר מילים על הנזקים הנפשיים הבלתי הפיכים שייגרמו לקטינה היה ואפשרות קשה זו תתממש.