23. אשר על כן, אילו נשמעה דעתי היינו מורים על קבלת העתירה לדיון נוסף והכרזת הקטינה כבת-אימוץ כלפי המשיבה, תוך צמצום תוצאות האימוץ, כך שהמשיבה תוכל להיפגש עם הקטינה ארבע פעמים בשנה. קשר זה היה נשמר, כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה, בפיקוח רשויות הרווחה ובכפוף לטובת הקטינה וצרכיה המשתנים. לצערי, עמדתי זו לא נתקבלה על ידי חבריי בדעת הרוב, ואין לי אלא להביע תקווה שהחששות הכבדים ביחס לגורלה בעתיד של הקטינה, יתבדו.
ה נ ש י א ה
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
1. מצרף אני דעתי לדעת חברי השופט ח' מלצר. סבור אני, כרוב חבריי, כי אף שהשאלה העובדתית קשה הרי התשובה לשאלה המשפטית אותה העמידה חברתי הנשיאה למבחן בדיון הנוסף – היא ברורה, בנסיבות המקרה. השאלה נעורה לאור פסק דינו של בית המשפט הזה בדנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד נ(1) 48 (1995) (להלן: פרשת פלונית), ובמיוחד לאור דברים שכתבה שם השופטת ד' דורנר לאמור: "מנגד, משהוכחה עילת אימוץ, מוכרעת השאלה אם ראוי להכריז על הילד כבר אימוץ על-פי טובתו בלבד" (עמ' 67). סבור אני כי פרשנות לפיה – משפסקה הערכאה הקובעת כי הוכחה
--- סוף עמוד 83 ---
עילת אימוץ אין להרהר על כך עוד אלא על-פי טובתו של הילד – אינה מציעה תשובה מספקת כפי שאפרט; היא גם אינה מתיישבת עם שנאמר בפסק דינה של השופטת ד' דורנר עצמה ועם שנאמר בדברי שופטים אחרים באותו עניין ומכל מקום אינה ישימה לעובדות שבפנינו. בסופו של הפסוק שאוזכר ובאותה נשימה עצמה מוסיפה השופטת דורנר: "ואולם גם בהכרעה זו יש להתחשב בהנחה, שכאמור מבוססת על ניסיון החיים, כי ככלל ייטב לילד אצל הוריו, ולשקללה כנגד הטובה שתצמח לו מן האימוץ" (שם); והנשיא מ' שמגר רואה להדגיש: "כדי למנוע פרשנות בלתי מדוייקת של עניין טובת הילד שהוזכר בחוות דעתי אבהיר: אין בדבריי דבר וחצי דבר על כך שטובת הילד מייתרת את קיומם של התנאים המוקדמים להכרזת הילד כבר-אימוץ, לא נאמר גם שיש לשקול את טובת הילד בלבד. מה שהדגשתי הוא כי כאשר דנים בשינוי שחל אצל הורה מאז הדיון בערכאה הראשונה, הרי דבר זה נעשה כדין אך יש בשלב זה לתת את הדעת גם לטובת הקטין, הא ותו לא" (ההדגשות במקור) (עמ' 82).
2. ואשר לנסיבות: באותה פרשה, תוצאתה של החלטה להשיב את הקטין לידי אמו הייתה ניתוקו מן המשפחה המאמצת שעל-ידה טופל מזה זמן. הנסיבות בענייננו שונות. הקטינה טרם נמסרה לידי ההורים המאמצים ובפועל היא עדיין מצויה באפוטרופסות אמה. הקטינה גם לא פיתחה יחסים הדוקים עם ההורים המאמצים. הדברים עולים מחוות הדעת שבחנה את מידת הנזק שעלול להיגרם לקטינה אם יוחלט על ביטול הכרזתה כברת-אימוץ: "לכל אורך המפגש בלט ש[הקטינה] שומרת מרחק מסוים פיסי ורגשי משני בני הזוג [המיועדים לשמש כמאמצים] ונמנעת בשלב הנוכחי מלהתמסר אליהם בצורה שבני גילה מתמסרים בדרך כלל ביחסים שיש בהם קירבה רגשית... גם מדברי בני הזוג עולה שברור להם כי בשלב הנוכחי נאמנותה הבסיסית של [הקטינה] היא לאימה וכי רצונה הוא שהאימוץ יבוטל..."