--- סוף עמוד 84 ---
במצב דברים דומה נפסק כבר כי: "...ייתכן שהקטין מצוי אצל הוריו, וחרף התקיימה של עילה כדין כל חלופה ריאלית מבחינתו אינה טובה יותר מהישארותו אצל הוריו. במקרה זה, עשוי בית המשפט להימנע ממתן ההכרזה" (ע"א 232/85 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ(1) 1, 15 (1986)).
3. נסיבות דומות לאלה שבפנינו היום עמדו בפני בית המשפט ברע"א 1841/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ([פורסם בנבו], 22.5.2008) וכך נאמר שם: "במקרה דנא בא מינויה של המומחית הנוספת מטעמנו, לשם 'דעה נוספת' על פי נסיבותיה המתפתחות של המבקשת ובדיקת שינוי אפשרי; ומשאובחן שינוי לכאורה, קמה וניצבה בפנינו השאלה האם אין מקום ליתן משקל לשיקול שלגביו ציינה השופטת ארבל ברע"א 6593/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ([פורסם בנבו], 22.3.2007) כלהלן (אף כי בנסיבות אותו תיק נותרה עמדתה במיעוט): 'בית משפט זה הכיר בחשיבותו של 'קשר הדם' ובהותרת הילד במשפחתו הטבעית כנקודת מוצא". בדברים אלה התבססה השופטת ארבל על דברים שנאמרו על ידי השופט (כתוארו אז) ברק בע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461, 467 (1984): "נקודת המוצא העקרונית, היא, כי המשפחה הטבעית היא היחידה הבסיסית של החברה. זהו 'התא החברתי היסודי והקדום ביותר בתולדות האדם, שהיה, הווה ויהיה היסוד המשמש והמבטיח את קיומה של החברה האנושית' (השופט אלון בע"א 488/77, בעמ' 434)".
4. הוו אומרים: "טובת הילד" אינה טליסמה הפוטרת אותנו מלבחון את תוצאת ההכרעה בבית המשפט המחוזי; וחשוב יותר, "טובת הילד" אינה מתמצית ואף אינה מתמקדת בהשוואת מצרף התנאים הסוציו-אקונומיים המוענקים לו על-ידי הוריו המאמצים מצד אחד, ועל-ידי אמו-יולדתו – מצד אחר שהרי אין אנו עוסקים באחד מתחומי הניתוח הכלכלי של המשפט. פרשנות "כלכלית" או "חברתית" של המושג "טובת הילד" תיתן לה, היא עצמה, תוכן אנטי-חברתי.
--- סוף עמוד 85 ---
טובת הילד, כבר נפסק, אינה עומדת לבדה, גם בשלב זה של ערעור – וזאת אפילו הייתי יוצא מתוך ההנחה כי נתקיימה עילת אימוץ ביום מתן פסק דינה של הערכאה הקודמת – ואין אני סבור כך; בעניין אחרון זה סבור אני כחברי השופט ח' מלצר, כי בדיעבד אנו יודעים כי צפייתו של בית המשפט המחוזי בדבר המסוגלות ההורית של האם לא נתאשרה. ידיעתנו זו – דהיום סותרת את צפייתו של בית המשפט המחוזי – דאז. אף שבדיעבד יודעים אנו כי התחזית לא אושרה אין אנו רשאים להתעלם מידיעה זו. בצדק ציינה חברתי הנשיאה ד' ביניש בפסק דינה כי אין לקבל את עמדתו הגורפת של העותר כי ניתן לבחון שינויים שחלו במצבו של ההורה בשלב הערעור, רק כחלק משלב המשנה השני בהליך האימוץ בו עומדת על הפרק שאלת טובת הילד לבדה. חברתי הנשיאה מציינת עם זאת כי שיקולי טובת הילד משפיעים גם על בחינת המסוגלות ההורית. לכך אני מסכים, אלא שעצם מהותו של המושג הזה "טובת הילד" – היא מורכבת וקשה. כך, למשל, עניינה של האם הטבעית אינו מתאיין בבקשנו אחר טובת הילד. הזכות להורות היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה (ע"א 232/85 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ(1) 1, 8-7 (1986); ע"א 2266/93 פלוני נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221 (1995); בע"מ 9229/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית ([פורסם בנבו], 10.8.2005)). זכותו של אדם, זכות שהיא גם חובה, לגדל את ילדו, לאמצו אל חיקו, להעניק לו אהבה, לזכות באהבתו ולרוות ממנו נחת. זוהי זכותו של כל אדם אפילו שרך את דרכיו. זוהי זכותו של כל הורה אפילו אין הוא ההורה האידיאלי – ובלבד שאינו פוגע בילדו – שאז מפקיע הוא זכות זו מעצמו. ולא פחות חשוב, זוהי גם זכותו של כל ילד – הזכות לגדול בחיק הוריו. גם הגשמתה של הזכות הזו – היא חלק מטובת הילד.