--- סוף עמוד 87 ---
שמצב רוחה השתפר ומהגן דווח שהיא רגועה, שמחה ומשתתפת בפעילויות בגן עם יתר הילדים" (חוות דעת מיום 11.2.2009). וכן: "[האם] נתנה [לקטינה] חיים נורמטיביים, שימשה לה דוגמא מועילה בתור אמא, דיברה עם החברים והצוות על הקשיים שלה, התייעצה לגבי התנהלותה הכלכלית" (מתוך חוות-דעתה של הגב' הדרה בר מיום 10.5.2009). כך בעבר, ואשר למצבה היום מעידה העובדת הסוציאלית בדו"ח סיכום הטיפול שהכינה, מיום 6.4.2010, כי האם עברה שינוי משמעותי ביצירת קשרים חדשים, כי היא נוטלת חלק בקבוצות תמיכה וכי היא "מגלה אחריות ומחוייבות בכל תחומי חייה כמו גם עבודה, ביקורים עקביים לבתה, קשר עם משפחתה וכמובן לעצמה ולנקיון מסמים". הקשר שחודש עם בני משפחתה, אביה ואחותה, מרחיב, כך נראה, את יסודות התמיכה באם.
7. ביקשנו חוות-דעת מעודכנת ממכון שלם וזו נערכה על-ידי המומחים שבמכון. חוות-הדעת שלהם מלמדת כי כיום אין לשלול קיום מסוגלות הורית אצל האם. זו מסוגלוּת חלקית אך היא עשויה להשתפר אם תינתן לה תמיכה מתאימה – והלא זו מצוות החוק – לבחון צפי למסוגלות הורית בהינתן התמיכה המתבקשת. "לא ניתן להתעלם", קבע המומחה שבדק את האם מטעם מכון שלם, "מצעדים משמעותיים ביותר שעשתה [האם] בשנה וחצי שחלפו מאז עריכת האבחון הקודם ושלאורכן נמנעה משימוש בסמים, התמידה בטיפול, שיקמה קשרים עם בני משפחה, והחלה לעבוד בצורה סדירה ולקיים אורח חיים נורמטיבי ועצמאי... בהינתן קיומה של תמיכה אינטנסיבית בתחומים שצוינו לעיל... קיים סיכוי שאין להתעלם לשיפור תפקודה ההורי של [האם]" (חוות הדעת מיום 19.12.10). העתיד אכן לוט בערפל אך מן ההווה אין להתעלם. אין זו הפעם הראשונה בה אנו עומדים בפני הדילמה הזו. כבר בפרשת פלונים נכתב: "ואכן אין לדעת מה צופן בחובו העתיד, אם יוכלו ההורים להמשיך ולטפל בבתם ואם יצליחו לטפל גם באחיה. אך, עם כל הכבוד, כלום רשאים אנו להוציא ודאי מפני הספק ולהעדיף שמא על הברי? והלוא פקידי הסעד הם המה בבחינת ה'מוציא מחברו' (פשוטו כמשמעו!) (ע"א 831/75 הנ"ל, בעמ' 568), ועליהם הראיה, ובכגון דא, שבדיני נפשות קא עסקינן, בוודאי שאין הרשות נתונה
--- סוף עמוד 88 ---
בידינו להפוך סדרם של דברים וסדרו של עולם" (ע"א 437/85 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(3) 18, 25 (1990)). אכן דברים כדרבנות; הם היו נכונים שם והם נכונים היום.
7. החשש קיים תמיד והוא עשוי לרפות ידיים. הוא אינו מוצא ביטוי בהתנהגותה של האם היום ובאורח חייה, אך הוא אורב תמיד מעבר לפינה. הוא מאיים תמיד. קל היה לנו ללכת בנתיב אליו מובילה המדינה בנחרצות חסרת סייגים. התוצאה "הבטוחה" היא, ללא ספק, קריעתה של הילדה מחיק אִמה והעברתה למשפחה המבקשת לאמצה. העתיד הסוציו-כלכלי שם נראה מייטיב. יש בו ניצוצות של עושר ואולי גם אושר. לעומתו אורבים חיים של קושי, אך גם חיים טבעיים במסגרתם חיים ונאבקים יחד לחיים טובים יותר, אֵם ובתה. החשש כאמור אורב. הספק תמיד מאיים. כפי שציינה חברתי הנשיאה, המקרה שלפנינו הוא לכל הדעות מקרה קשה ומעורר התלבטות לא מעטה. תשעה שופטים ישבו לדין. הם נחלקו בדעותיהם אך כולם התייסרו בהתלבטותם. משום כך איני יכול להיות שותף לפסקנות המאפיינת את עמדת המדינה במקרה זה. במקרים רבים דווקא הספקנות אינה מידה מגונה; ואילו הפסקנות האולטימטיבית יש בה תמיד מידה של יוהרה. קל היה לי ללכת בנתיב אותו מתווה העותר – אך הלב אינו נותן.