--- סוף עמוד 93 ---
של דין. לדעתי, ביסוד המסקנות השונות עומד ניתוח שונה של העובדות, וליתר דיוק של חוות הדעת של מכון שלם. חוות דעת זו היא התשתית הן לדעת הרוב והן לדעת המיעוט.
3. אכן, במקרים לא מעטים מתבקשת בתיקי אימוץ חוות דעת נוספת בשלב הערעור. מקובל עלי כי מצב "אי-המסוגלות" ההורית איננו מצב "קפוא". בית המשפט של ערעור יכול לומר, על יסוד חוות דעת עדכנית המונחת בפניו, כי עד שמיעת הערעור עילת ההכרזה לפי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ חלפה מן העולם. אילו סברתי, כמו רוב חברינו להרכב, כי במקרה שלפנינו ארע מהפך של ממש מאז הדיון בבית המשפט לענייני משפחה והדיון בבית המשפט המחוזי, וכי קיימת היום אצל האם מסוגלות הורית, במובן אליו מתכוון החוק, הייתי מצטרפת בלב שלם לדעת הרוב.
4. עיון בחוות דעתו של חברי השופט מלצר מעלה כי הוא אינו סבור כי יהיו אשר יהיו הנסיבות, אם נוצרה אצל הורה מסוגלות הורית בשלב הערעור, די בכך כדי להביא לביטולה של ההכרזה מיניה וביה. בלשונו:
"48(ג). בחינת המסוגלות חייבת להיעשות ביחס לקטין הספציפי, במועד המדויק בו מגיע הנושא לדיון בפני ערכאת הערעור. ייתכן שיימצא כי אף שהיעדר המסוגלות ההורית, שנקבעה על-ידי הערכאה הדיונית – אוינה (בהתייחס למצבו של הקטין במועד ההכרזה על הקטין בר-אימוץ), הרי שבכל זאת אין לבטל את הכרזת הקטין כבר-אימוץ. כאשר השינויים בנסיבותיו, או במצבו של הקטין הם כה משמעותיים, עד שהחזרתו להורהו הביולוגי תעמוד בניגוד מובהק לטובתו, באופן אופייני – כאשר הקטין נמסר כבר לחזקתם של ההורים המיועדים לאימוץ וקריעתו מהם תסב לו נזק בלתי הפיך – הרי שייתכן כי יימצא שחרף איונה של עילת האימוץ, אין מקום לבטל את ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ." (ההדגשות הוספו – מ.נ.)
5. הנה כי כן, גם לשיטתו של חברי – במקרים מסוימים, חרף איונה של עילת האימוץ עד לערעור – אין מקום לביטול ההכרזה. מן הצד האחר גם לשיטתי יהיו מקרים בהם יש לבטל את ההכרזה גם בשלב הערעור.
--- סוף עמוד 94 ---
6. לגבי שני מצבי הקיצון הללו יש ביני לבין חברי השופט מלצר הסכמה. כפי שציינה הנשיאה – בענייני אימוץ מעולם לא נקטנו פרוצדורה נוקשה ולא אחת אפשרנו בחינה חדשה של הנתונים בהליכי ערעור או אפילו במסגרת דיון נוסף, אם השתנו הנסיבות. ביסוד המחלוקת בין הרוב למיעוט ניצבת לטעמי השאלה כיצד יש לנתח את העובדות במקרה הקונקרטי העומד לדיון. לעניין זה גם לדעתי מרכז הכובד הוא בדו"ח של מכון שלם. וכך סיכם חברי השופט מלצר את העולה מן הדו"ח: